זכרונות ילדות - יהודית אלקלעי (נגרין)
געגועים
געגועים לאחי, להורי ולבני משפחתי, משפחת נגרין (משק 7),
שהם מן המייסדים של מושב צור משה.
ימי תחילתו של המושב קשורים לימי ילדותי. ימים מאושרים.
הרבה אור, הרבה חופש והרבה משחק באוויר הצח. ימים שונים מאלה של
היום.
עם כל הכבוד, לילדות כמו שלי ושל חברי כל אדם בחברה היה מייחל. את
המשחקים, אותם המצאנו לבד, עשינו לרוב במו ידינו.
הרבה אור, מפני שהעצים טרם גדלו והסתירו את השמש.
הרבה חופש לרוץ, לקפוץ, לטפס, להתנדנד בנדנדת חבל ושק ריק,
חבר דוחף חבר ומגיעים כמעט לשמיים.
חברויות ואושר בלי תלות ב"שלטים".
זכור לי טיול של שבת בבוקר מצור משה לכפר נטר,
אליה צעדנו שכנתי ואני ללא פחד. בדרך פגשנו בערבי לבוש
בשלמה וכאפייה, הוא קידמנו במרחבה, וענינו לו שלום. מה יותר טבעי מטבעי?
מתי זוכר מישהו בפעם האחרונה מעשה בטיול שכזה, המסתיים בטוב?
בלי דיווחים קשים בתקשורת.
אלו היו ימים רחוקים. אבל האמינו, הם היו גם היו.