קבליס מיכאל ולאה

לאה, לבית לוי, נולדה בצור משה למשפחת מלכה ויצחק לוי, מראשוני המושב. היו להם 5 ילדים. הם חיו חיים פשוטים, הפרנסה הייתה קשה, אבל זיכרונות הילדות היו שזורים בהמון שמחה ואושר.

מיכאל קבליס נולד ביוון ועלה לארץ ב-1949 והוא בן 9. כמו כל העולים החדשים, הם שוכנו במעברה במחנות אוהלים. לאחר מכן הגיעו לצור משה לפחונים. מאוחר יותר נבנתה שכונה של בתי סוכנות ובה שוכנו העולים. הבית היה ללא מקלחת ושירותים.

 

במשפחתו של מיכאל היו : אמא רחל, אבא אהרון, אליעזר הבן הבכור, מיכאל השני ועליזה בת הזקונים. הם הגיעו מאתונה למושב ללא מושג מה זה חקלאות ועברו עליהם זמנים קשים.

עליזה , אחות של מיכאל, הייתה חברתי ומאוחר יותר מיכאל נעשה חברי ואחר כך בעלי היקר והאהוב. אני, לאה, עבדתי בצרכנייה של צור משה בגיל מאוד צעיר ושם הייתי משרתת את חברי המושב. יושבת וכותבת מה כל אחד רצה , כותבת את המחיר על המוצר ומסכמת את הסכום. את הפתק תוקעת על מסמר,  כך היה הסדר. עבדתי עם יצחק נגרין (קוצו) שהיה בשבילי כמו סבא.

 

אחר כך היה יעקוב גרציאני ואחריו בחור מכפר סבא בשם – פסקל. כל בוקר היו באים אליי עובדי מכון התערובת, נתן צ'קו משולם, הסנדלר היה שולח את בנו, ניסימיקו ומורדולה היו לוקחים פיתות ענקיות מהמאפייה של מסילתי ומבקשים ממני לשים להם שמן בתוך הפיתה, מעל זה גבינה מלוחה, זיתים ופלפל שחור ועד היום אני מכינה סנדביץ' כזה שנקרא "הסנדביץ' של מורדולה".

 

כשעמדנו להתחתן, מיכאל ואני, הכנו הזמנות , שמנו מודעה בצרכנייה ובמזכירות וכל חברי המושב היו מוזמנים. מיכאל חילק לשכנים הזמנות והגיעה הזמנה לארונצ'ו (אהרון בן ארויה שהוא אחיו של מרדכי בן ארויה). הוא שאל איפה נגור ומיכאל ענה לו שקנינו את הצריף של אטל ונקים אותו בחצר הבית של אבא שלי. ארונצ'ו שאל :"למה לך? בוא ותקנה את המשק שלי" ומיכאל ענה: "קניתי!" ארונצ'ו היה בחור מאוד חרוץ. כל השטח היה זרוע בבוטנים, שורות ארוכות, מהבית עד סוף החלקה.  הוא היה אחרי ניתוח אפנדציט ועם אישה ושני ילדים קטנים ולא יכול לעבוד ולכן החליט לעבור לקיבוץ עין חרוד. נשארנו בקשר שנים רבות ושם נולדו לו עוד 3 ילדים.

 

בביתנו הקטן, שאהבנו אותו מאוד, היו בלטות ישנות, גג רביץ שהיה דולף לפעמים, היו נכנסים חרקים ועכברים וזה היה קטסטרופה.

נולדו לנו 3 ילדים: רוני הבכור, טליה ז"ל, וצחי בן הזקונים.

מיכאל, בעלי, היה בחור מקסים. אדם אמין, חרוץ, שקט ואוהב אדמה. ידו נגעה בכל. היה חבר בבורסת היהלומים ועסק במספר עבודות. איש משפחה מסור, בעל למופת אהוב ואוהב ואבא נהדר. מיכאל נפטר בגיל צעיר (60) הוא הלך לעולמו בצער רב אחרי מות בתנו, טלי, שנקטפה בזמן פריחתה והיא בת 33. הייתה לה הצלחה בתור פסיכולוגית קלינית בצבא, שימשה כראש מדור מבדקי קצונה , עלתה בסולם הדרגות, מוערכת בפי כל מפקדיה. הייתה נשואה טרייה במשך חודשיים וחצי בסה"כ. מותה היה פתאומי ולא צפוי. ילדה את בנה הבכור, האחד והיחיד שנקרא על שמה- טל, עלם חמודות המשרת כיום בצבא.

 

רוני נישא לורד, לבית נקדימון. הם מתגוררים במשק לידי.

בני הצעיר, צחי, נשוי לאילנה. הם גרים בגבעת משה ולהם שני ילדים: חן וטליה.

ואני, לאה, שמחה במתנות שהילדים העניקו לי, 6 נכדים מקסימים שתמיד ממלאים את ליבי באהבה ומעלים חיוך על פניי.

 

מיכאל נפטר ב29.9.1999