כהן נסים וורה
ניסים
נולדתי ב-1.4.1934 בלאריסה יוון.
עחיתי לישראל ב-1949 לבית עולים בבאר יעקב.
אחרי חודשיים שלושה נשלחתי לקיבוץ בית קשת ללמוד עברית במך שלושה חודשים.
בזמן שהייתי שם הגיע מאיר פאיס ואמר לכל היוונים שהיו שם להגיע לצור משה.
הגענו למושב ב-1950 לפחונים במערב המושב.
משם עברנו לבית מבלוקים ברחוב פלורנטין במשק 58. בית כמו של חיילים משוחררים ,
חדר וחצי ללא שרותים וללא מים חמים.
אז חפשתי עבודה וזרעתי אפונה בשנת 1952, חורף השלג, למרבה הפלא
השלג היה טוב מאוד לגידול והיה יבול גדול מאוד.
בהמשך גדלנו כרוב והיתה שנה שהגיע ארבה וחיסל את כל הכרוב.
הייתי נער שובב והנהגתי את החברה, עשינו הרבה שטויות כמו:
חיסלנו למשה אסא את כל הפירות מעץ התפוח היחיד שהיה במושב,
עוד לפני שהפירות הבשילו.
קטפנו קלמנטינות וגויאבות בלי חשבון.
משה נגרין היה לוקח לסולימה ארגזים של רימונים ומשאיר את הקליפות בחצר.
יעקב גרציאני גידל אבטיחים והזהיר אותי לא להכנס לשטח ואנחנו
היינו לוקחים אבטיחים , חותכים אותם ושמים לו מול הדלת.
בהמשך הייתי הרועה של הפרות. היו כמאתים פרות. כמעט לכולם היו פרות.
הפרות היו יוצאות למרעה ובסוף היום כל פרה ידעה לחזור לבית שלה.
כל המושב היה חולות ללא דרכים, ובלילות היו מסתובבים צ'אקלים (כלבים טורפים)
ב-1952 התגייסתי לצבא לצנחנים ביחידה 101.
כשהשתחררתי , אברהם גרציאני קיבל אלפי דונם בתענכים לגידול בוטנים.
הוא אסף חברה מהמושב לעבודה. שם גם עבדה וורה וכך הכרנו.
ב20/8/1958 נשאנו בפחון שהיום בית העם וכל המושב התגייס לארוע.
בהמשך עבדתי 13 שנים בסילו על זה אפשר לקרא כאן.
כשסיימתי לעבוד בסילו אני ואחי הפכנו לקבלנים גדולים בארץ בענף ריסוסי מטעים.
עבדנו בכל הארץ וגייסנו הרבה מתושבי צור משה לעבודה זו.
בתקופה זו וורה עבדה בתיאומים באמצעות אלחוט.
תקופה זו נמשכה כ-15 שנים.
לאחריה פתחתי מפעל טכסטיל "אקפולקו" אותו העברתי לבני כשיצאתי לגימלאות.
וורה
נולדתי ב-21/1/41 בטוניס.
עליתי לישראל ב-1955 עם עליית הנוער, לתל יוסף.
ההורים שלי הגיעו לתענכים.
בתענכים פגשתי את ניסים ונשאנו.
התאקלמתי במושב מהר.
אני קוסמטיקאית ועוסקת בזה עד היום.
יש לנו שלושה בנים:
אבי נולד ב-1959.
אלי נולד ב-1963.
שמוליק נולד ב-1966.
תמונות:
