מיטרני שלמה ושושנה
שלמה (מוני) מטרני
נולד ב- 21/6/1918 בחסקובו, בולגריה לאברהם ומזלטוב מטרני.
בגיל צעיר התייתם מאביו ואמו גידלה אותו ואת שלושת אחיו לבדה.
אמו התפרנסה מבית קפה שהיה בבעלותה.
בבולגריה היה חבר בתנועת הנוער מכב"י.
עלה לארץ ישראל בשנת 1937, מתוך תחושת ציונות ושליחות, ורצון לקחת חלק בהקמת המדינה.
לאחר הגיעו לארץ בספינת מעפילים גורש לעזה ומשם הגיע לארץ בהסדר
של הסוכנות היהודית והשלטון הבריטי,
ליישוב כפר חיטים הנמצא בבקעת ארבל סמוך לטבריה ומשם ליישוב מגדיאל.
לצור משה הגיע בשנת 1938, ובו הכיר את שושנה (רוזה) לבית פלאצ'י
בעת שביקרה את אחותה רחל בפרדסיה הסמוכה
(משפחתה של רוזה הייתה ותיקה ביישוב היהודי בארץ ישראל וגורל משפחתה
קשור קשר אמיץ למאורעות בארץ, כפי שנרחיב בהמשך).
הזוג הצעיר קבע את מקומו במושב ולימים נולדו לו שלושה ילדים:
הבכורה- דורה (המוכרת כגננת המיתולוגית של המושב-
תפקיד בו היא כיהנה משנת ____ ועד 2013 ), אברהם (אבי), ואליהו (אלי).
שלושת הילדים נישאו והמשיכו להתגורר במושב עד היום הזה עם משפחותיהם המורחבות.
בשנת 1941, במלחמת העולם השנייה, התנדב מוני לשורות הבריגאדה היהודית
כחלק מיחידה בצבא הבריטי ולחם במצרים ובאל-עלמיין שבלוב.
על שירותו והתנדבותו קיבל מהצבא הבריטי את מדליות ההגנה הנושאות
את דיוקן המלך ג'ורג' השישי
(מדליות אלו נמסרו למרכז התיעוד לתצוגה באדיבות משפחת מטרני).
מוני מטרני היה אחראי הביטחון במושב בתקופה שקדמה להכרזת המדינה,
במשך כל תקופת מלחמת העצמאות ועד לשנות השמונים.
בביתו אף הייתה מותקנת אזעקה לשעת חירום והוא בעצם שימש כשומר הכפר.
כמו כן, הוא היה אחראי על חדר הנשק שהיה ברשות המושב ונמצא
בצד האחורי של הצרכנייה (היכן שהיום מונחים הירקות).
בחוברת שיצאה לרגל חגיגות היובל לצור משה בשנת 1987 מספר מוני
לנכדתו שרון קטעים מסיפורי אבטחת המושב במלחמת העצמאות:
"ב-1948, עם פרוץ מלחמת השחרור, המושב היה מאורגן מבחינה ביטחונית
עד כמה שניתן. מסביב למושב היו עמדות משלטים ובכל משלט מספר
חברים עם כלי נשק בודדים...רובים.. ומספר רימונים.
"במושב היו אז כ-40 חברים ולימדו גם את הנשים להשתמש בנשק."
"תוך כדי המלחמה היה צורך לפנות את מושב גאולים.. והתושבים פונו לצור משה.
מאוחר יותר ביקשנו עזרה ממפקדת כפר יונה והגיעו לעזרה גם חברים מקדימה,
העירקים נהדפו ותושבי גאולים חזרו לאדמתם..".
"מדי ערב הגיעו קבוצות ערבים קטנות לגנוב, בעיקר סוסים ופרות.
ערב אחד סבא קפץ מהחלון ורדף בדהרה על הסוסה אחרי קבוצת מסתננים,
הערבים ברחו אך הפרה שנגנבה שקעה בבוץ הואדי".
"מדי לילה היו יוצאים למארבים כדי לבלום את המסתננים לפני כניסתם למושב...
עזר לנו רבות במרדפים אחר המסתננים הגשש אבו-ג'ארד.
רוב העקבות הובילו לקלנסואה, טול כרם וטייבה".
על תפקידו כאחראי על הביטחון במושב קיבל מוני תעודת הוקרה
ממשמר הגבול ומהמועצה האזורית.
מוני השתייך לארגון מפא"י, שלימים הפך למפלגת "העבודה",
ומתוך נאמנותו לארגון דאג לתמיכה רבה בו בין בעלי זכות ההצבעה במושב.
מוני זכור בקרב ותיקי המושב כאדם ישר, נאמן, אכפתי,
שסבלנות וסובלנות היו חלק בלתי נפרד ממנו וכולו היה נתינה.
המוטו שלו היה לעזור לזולת.
הוא לקח חלק בכל האירועים החברתיים במושב והיה הרוח החיה
מאחורי טקסי הבאת הביכורים, שם שימש ככרוז,
ובעיתות חירום ארגן את החברים לקבוצות עבודה בפרדס כדי שיוכלו
לעמוד במטלה של ביצוע הקטיף בפרק זמן מוגדר ועל פי הצורך.
הוא היה דמות אהובה ונערצת על ילדי המושב שגדלו לאורו והיה
אהוד מאוד על כל חברי המושב משום נכונותו לעזור לכל מי שנזקק.
בתו דורה מספרת שבמקרים שמישהו מילדי השכונה היה נהרג
במלחמה או נפטר בדרך אחרת, הוא לא היה עוזב את המשפחה,
משגיח עליה וסועד אותה בשעת אבלהּ.
ובנוסף היה דואג לסידורי הלוויה והקבורה.
עוד היא מעידה כי אהבת הארץ הייתה בשבילו ערך עליון והציונות
הייתה נר לרגליו.
כשהגיע סוף סוף לארץ ישראל בדרך-לא דרך,
היה כל כך רעב עד שכשהוגשה לו אשכולית נגס בה מבלי לקלפהּ
ומהטראומה של הטעם הנורא לא הסכים לשתול בגינתו עץ אשכוליות.
מוני נפטר בשנת 2000 בגיל 82 במושב אשר אהב.
שושנה (רוזה) מטרני
נולדה ב-15/2/1923 בחברון לשרה ואליהו פלאצ'י.
במאורעות תרפ"ט (1929), בהיותה בת שש וחצי בלבד, נרצח אביה
אליהו פלאצ'י על ידי הפורעים. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בחברון.
לאחר המאורעות בחברון פונתה שארית היישוב היהודי לירושלים
ורוזה למדה בבי"ס אליאנס צרפתית ותפירה.
לאחר חתונתה עם מוני עברו להתגורר במושב גם אמהּ ושני אחיה,
יעקב ויהושע פלאצ'י.
רוזה טיפלה במסירות באמהּ שרה עד שזו עברה לבית אבות בנתניה בערוב ימיה,
וגם אז המשיכה לבקרה בתדירות גבוהה.
בתה דורה מספרת על אופייה הנדיב של אמהּ, ועל מסירותה למשפחתה.
בזמן שהיישוב היהודי בארץ נקלע למצוקה כלכלית, נהגו לחלק לתלמידי ביה"ס בננה.
רוזה נהגה לשמור את הבננה עד שהגיעה הביתה ואז לחלק אותה לכל בני המשפחה.
נדמה כי השיר "אשת חיל" נכתב בדיוק עליה, מכיוון ששורות רבות בשיר
מתארות אותה להפליא, ומאחורי כל שורה מסתתר סיפור:
"דרשה צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה",
"ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכה פלך",
"לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים",
"מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה"-
השורות מדברות על עבודת כפיים במלאכת התפירה.
בתהּ מספרת כי במשך שנים היא תפרה את רוב הבגדים לבני ביתה,
תודות להכשרה שרכשה בבית הספר.
"צופיה הליכות ביתה, ולחם עצלות לא תאכל"
"חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרועותיה",
"ותקם בעוד לילה, ותתן טרף לביתה, וחוק לנערותיה"-
"חוק לנערותיה"-
הבת דורה מספרת כיצד רוזה נהגה להשכים קום ב-4:00 לפנות בוקר,
לקטוף גויאבות ולשווק אותן בשוק על מנת לממן את לימודיה של דורה בסמינר.
"ותתן טרף לביתה"-
דורה מספרת כיצד, כשהייתה בת שנתיים, חלתה והזדקקה לטיפול רפואי.
אביה נשא אותה על כתפיו לרופא בכפר יונה,
וזה קבע שעל הילדה לאכול בשר- מצרך שנחשב מותרות באותן שנים ביישוב.
רוזה החליטה להשיג בשר לילדתה ויהי מה, והחלה ללכוד יונים
בחבית התערובת ולבשל אותן כדי להביא רפואה לבתהּ.
בנה אבי מספר על אימא מסורה וצנועה, המסתפקת במועט
ודואגת בראש ובראשונה לחינוך ילדיה ולשלומם.
הוא נזכר איך כשהיה בגן, אמו תפרה לו תחפושת של הודי עם טורבן,
תחפושת שזיכתה אותו בפרס בתחרות התחפושות, והכל ממעשה ידיה.
רוזה נפטרה בשנת 1994, בגיל 71.
לצפייה בתמונות ללחוץ:
- מוני במדי צבא פלשתינה ורוזה מטרני
- מוני מטרני- הענקת מדליות מנציג הצבא הבריטי
- מוני מטרני יצחק רוסו וחבר נוסף
