לוי צבי וחנה

 

בשנים 1945-1946 עבדתי אחה"צ במכולת. הצרכנייה נוהלה ע"י חבר פרץ וחבר נגרין (קוצו). חבר פרץ ישב בקופה וקיבל כסף מזומן. הייתה אפשרות לקנות בהקפה. לכל חבר היה כרטיס ושם היה נרשם סכום הקנייה. חבר נגרין היה דואג להביא את המצרכים, היה שוקל או חותך. חלק גדול מהמוצרים היו חייבים להעביר לשקיות נייר כי סוכר וקמח ועוד מוצרים היו בצרכנייה בשקים והיה צורך לשקול את הכמות הרצויה ולהעבירה לשקיות נייר חומות.המשקל היה משקל מאזניים עם משקולות. עבדתי כשנתיים. העבודה הייתה נעימה מלבד חוסר בשירותים והיינו הולכים אל חדרו של חבר נגרין שהיה ממול.

מלבד מוצרי מזון היו בצרכנייה גם כלי אוכל, סירים, כוסות, מגשים. כשהיו חתונות במושב, קנינו בצרכנייה את המתנות ו"חתן-כלה" יכלו להחליף את המוצרים אם לא מצאו חן בעיניהם.

 

מבנה הצרכנייה היה קטן בהרבה מהיום. מאזור המדפים בהם נמצא הלחם ועד אזור המקררים. ליד הצרכנייה היה משרד, כנראה מזכירות , ושם היה הטלפון היחידי במושב. כשצבי בעלי היה בצבא,

התקשר אל הטלפון וביקש להודיע לי שלא יוכל לבוא.

 

ב-1946 הגיעו צבי , בעלי, וברטו אלקוסר למושב. הם שהו יחד בקיבוץ מזרע דרך עליית הנוער. צבי רצה לעזוב ואז הציע לו ביי מרקו ,שהיה אח של אמו של צבי, לבוא לצור משה.

צבי הסכים וברטו שהיה חבר טוב שלו אמר שהוא בא איתו. אני ורינה אלקוסר עבדנו באבן יהודה באריזת תפוזים, יום אחד, כדרכנו, הלכנו ברגל לכיוון הכביש הראשי וראינו עגלה עם פרד של ניסו מטרני מוביל 2 בחורים עם חפצים רבים לכיוון המושב. שאלתי מי הבחורים האלה. זה נחמד (על צבי), אך יש לו אף ארוך והשני (ברטו) קטן ושחור. הם הגיעו למושב וקיבלו חדר במשק של גרציאני, שהיה להשכרה, ושם גרו.

 

הבית בו הם גרים היום היה כבר בנוי, זה היה אמור להיות המשק של יעקוב גרציאני, אך מכיוון שהוא היה הבית האחרון במושב, רחל גרציאני פחדה להתגורר בו. לאחר הטבח שעברה משפחה בחברון, הבית היה עזוב. צבי קיבל לידיו את הבית והביא אליו גם את הוריו – לוי ויטלי (חיים) וויקטוריה.

 

צבי וחנה הפכו לחברים, וכך גם ברטו ורינה. בשנת 1948 התחתנו ברטו ורינה, וצבי, שהיה אמור לחזור לצבא אמר שהוא לא ישאיר את המאורסת לבד. נסע לרבנות בנתניה וביקש להתחתן איתי מיד, ללא ההורים ואפילו ללא טבעת.

הרב הסכים וחיתן אותנו.

 

ביי מרקו היה האדם הראשון שנקבר בצור משה. ג'קו לוי (בנו) מצא את השטח בו גידלו אבטיחים והחליט ששם יהיה בית הקברות.