נתן יוסף וברטה
יוסף נולד בפלובדיב שבבולגריה, שם גמר ביה"ס תיכון, הוא התגייס לצבא הבולגרי לאחר מכן עבר לגור בסופיה שבבולגריה, יוסף למד לימודי אווירונטיקה. בסופיה הכיר את ברטה לבית משפחת אלפנדרי. הם התחתנו ב- 10/11/1940 הם עברו בסופיה את תקופת מלחמת העולם השנייה. יוסף עבד במחנה עבודה בזמן המלחמה עם אחיו. אחיו אברהם נתן נפטר ממחלת הטיפוס בזמן המחנה. ב 8/2/1942 נולד בנם בכורם צבי.
ברטה נולדה ברוסה שבבולגריה למדה בביה"ס עברי כיתה א-ב ולאחר מכן עברה ללמוד בביה"ס נוצרי " נוטרדם דה פריס" וסיימה את לימודיה. עבדה בבנק במשך ארבע שנים . בשנת 1948 עלו לארץ באוניה יחד עם בנם צבי ועם אבא של יוסף ,צבי נתן והגיעו לנמל חיפה.
מחיפה הובאו אל "בית עולים" בפרדס חנה, הם הגיעו לצור משה בעקבות משפחתם שכבר התגוררו במושב ,שאול ושושנה לוי ,שהקלו על המשפחה את הקליטה בארץ.
בימיהם הראשונים במושב הם עבדו באילנות , והלכו ברגל את הדרך בכל יום על מנת לטעת שם פרדסים. ברטה עבדה לאחר מכן בבית עולים "שבות עם" ,עבדה במטבח.
יוסף עבד במחסן תערובת יחד עם משה אסא ולאחר מכן עבד כמשווק עופות ואפרוחים. ובמקביל טיפחו והקימו משק חקלאי שכלל פרדס של תפוזים ואשכוליות, גידול עופות – פטם וביצים וראו בכך הגשמת החלום הציוני.
באחד מהפעמים כאשר חילק כלובים , נפל הכלוב על כוורת דבורים. יוסף נעקץ ע"י עשרות דבורים, ונשקפה סכנה לחיו, באורח פלא התגבר על עוצמת הכאב והסבל ועבר את המשבר. יוסף סיפר בדיעבד שהוא מרגיש כמי שחזר מהמתים...
ברטה הייתה מורה למתמטיקה לתקופה קצרה בביה"ס האזורי בצור משה.
בתאריך 1951 30.4 נולדה אורה . אורה למדה בצור משה ולאחר מכן בנתניה, לאחר שיחרורה מצה"ל החלה לעבוד בביה"ח פרדסיה הסמוך למושב ,כיום היא מנהלת כוח אדם בבית החולים. אורה נישאה לאריה רובינשטיין ב 29/11/73 ולה שתי בנות ליאת ואילת.
אורה מספרת...
החיים היו בצריף דל חמישה נפשות בשני חדרים, כאשר בשביל מקלחת היה צריך לחמם מים בדוד על פתיליה ובעזרת כוס מים מתקלחים.
בחגים ארחה ברטה את כל המשפחה, 20 אנשים – העיקר שכולם יהיו יחד.
באחד מלילות שישי הגיע משלוח אפרוחים למושב ואף אחד לא היה מוכן לקבלו, יוסף הוציא את הרהיטים מהסלון פיזר נסורת על הרצפה, ושם את האפרוחים למספר ימים עד שהכין את הלול המתאים. כל זאת יש לציין למורת רוחה של ברטה שצריפם הקטן הפך ללול!
בשנת 1970 יוסף החליט ש"חייבים" לרכוש טלוויזיה, הייתה זו הטלוויזיה הראשונה במושב, אורה מספרת כיצד הוא הזמין את כל החברים לצפות בשידור הראשון (היה זה יום העצמאות).
חיי היום יום במושב היו חיים צנועים ופשוטים, ברטה הייתה מספרת רבות על קשיים מרובים, על מיעוט במזון בתקופת הצנע, אך תמיד ציינו והקפידו לומר שאת מה שחייבים יש, ושחשוב ללמוד לשמוח ולהסתפק במה שיש לנו .
סבא יוסף היה תמיד מצליח למצוא גרוש בכיס לבילויים, לקנות עוגה או ממתק בנסיעה ליפו, ללכת לראות את מכבי יפו בכדורגל.
החיים החברתיים במושב היו חשובים ומרכזיים בחייהם, וסייעו להתמודד עם הקשיים המרובים. המפגש, החברות, העזרה ההדדית, משחקי הקלפים . אנשים אופטימיים ושמחים עם חזון ציוני ואהבה לארץ ולאדמה.