מאת תורה דראל (אסא)

 

סביב המושב קמו מעברות הפחונים והאוהלים פרדסיה והמעברה ליד קדימה.

 

גם המושב שלנו קלט עולים חדשים.

בעיקר הגיעו עולים מבולגריה ויוון. הקימו למענם פחונים ואוהלים.

 

רק מאוחר יותר ניבנו "בתי סוכנות" –

חדר אחד עם מטבח ושרותים בחוץ.

הותיקים קיבלו את העולים ברגשות מעורבים.

 

שפה חדשה נשמעה ברחוב, לבוש ומנהגים שונים.

כמובן שלעולים החדשים לא היה ידע וניסיון בחקלאות

והותיקים ניסו לעזור ולהדריך כמיטב יכולתם ורצונם.

 

לאט לאט נוצרה קרבה בין המבוגרים ומהר יותר בין הילדים.

אני זוכרת את החברות שהיתה בין אמא לסטרצ'י בנבנישתי ושנקה.

 

בערבי הקיץ החמים ישבו בפתח הבית ל"פסר לאורה".

מתכבדות במלפפונים במלח ובפפיטס ומפטפטות .

 

אנחנו הילדים ישבנו בצד והקשבנו.

הן לא תיארו לעצמן שכבר הספקנו לקלוט מילים בבולגרית והבנו מה הן מספרות.