מעשה בחמור
מאת מימי...........
מעשה בחמור, שתחילתו בתהילה וסופו מר
בשנים ההם, סוסים פרדים וחמורים ששימשו את החקלאים כמו הרכבים של היום,
איתם חרשו, עליהם העמיסו, איתם הובילו רכבו גם לבית-ספר במושבה קדימה.
וגם סתם להנאה.
היום האנשים מוערכים על פי רכבם שימוש וגם לראווה
כמו היום גם אז כך ולא אחרת כל אחד חמורו וסוס.
לחבר משה חולי ז"ל היה סוס רתום למזחלת כשמעליה מככב
שלמה הבכור בידו האחת שוט ובידו השנייה מושכות והוא טס
ומרים ענן אבק המזחלת כמעט מתהפכת והוא כמו להטוטן,
אימא שלי עוצמת את עיניה שלא לראות
אואי דה מי, אז ציקו כלוגודרה אלדיו אמן!
(אוי לי , הוא קטן שאלהים ישמור עליו, אמן)
אבל לנו היה חמור, חסון וגבוה כמעט כמו סוס בצבע אפור.
ובנוסף גם חכם, אבא היה עושה אתו שליחויות לאחינו יעקוב
מכה בטוסיק כשהפנים מזרחה והחמור הגיע על יעקוב
ושם נעצר שם כיוונו אותו הפוך והוא כמו גדול חזר הביתה.
שבת אחת התחשק למשה אחינו ז"ל לשחק כדורגל בכפר-יונה
ליד המגרש עמד לו עמוד חשמל את החמור קשר בחבל אל העמוד
ומדי פעם העיף מבט והרי החמור עודנו שם.
כשהמשחק נגמר והערב ירד וכל אחד התפזר לביתו,
משה ניגש אל החמור ומה רואות עיניו החמור מת נפוח וקשה
רגליו מתוחות לשמיים ולידו נחש צפע.
מה יעשה עכשיו? מה יאמר בבית על קורות המרצדס שלנו.
במושב בינתיים נפוצה השמועה מה קרה למושיקו וחמורו.
אימא כדרכה של אם, ראתה שמחשיך והילד בושש לבוא נעמדה
בדרך לקדם מידע והנה הולך מולה חבר מושב בשם אלגם ואומר
בדרך ניחום, אתם שתחיו.
היא כמעט השתבצה מצער וזעקה מרה ופתאום היא מבחינה בבן יקיר,
בוכה וצורח אני לא אשם אני לא התכוונתי
אבא ואימא מרוב שמחה חיבקוהו ונשקוהו חתיכת בובו כפרה
עליך כל החמורים בעולם.
אני, מימי לא גידלתי כלב ואם זה היה קורה לי,
לא הייתי קוראת לו אלגם ואתכם הסליחה... וגם אתו...