דרכם של ילדים

מאת ................

 

חמדן וזרעיפה

 

אלה שמות הכינוי, שכינינו פה אחד ובהסכמה מלאה כל ילדי כיתה ד'

את המורים במושב צור משה, והשנה היא, 1945,

באו ללמדנו בעל ואישה בשם:-רבקה ומאיר בן-מאיר,

קצת מבוגרים יחסית למורות הרווקות שפינקו אותנו עד בואם של אלה אלינו.

 

שניהם שכרו חדר אצל משפחת זימבול ויצחק דמאיו השכנים שלנו ז"ל,

אלה היו מורים קפדניים עם דרישות כמו - בגולה.

משמעת, סדר וניקיון קדמו ללימודים, הן במחברות והן בחצר זה היה בנשמתם,

כיתות ב', ג' ו-ד' למדנו בחדר אחד שבו 3 טורים

כל טור נחשב כיתה כשכל מספר הילדים היה 11 בסך הכל,

גן עדן אמיתי...

כשטור אחד למד עם המורה ,

שני הטורים האחרים היו עסוקים בלכתוב כתיבה תמה

מעתיקים שיר מתוך ספר או פסוקים מן התורה.

 

נדרש מאתנו להתאמץ ולהקפיד שאף אות חו'ש לא נשפכת

לא נשענת ולא נופלת או מתרוממת מתוך השורה.

לזכותם ייאמר וגם יזכר שמם האמיתי לטוב.

זאת הסיבה שאני כותבת בדייקנות כתב קריא.

 

עם פתיחת יום הלימודים, ומידי יום,

בן מאיר המורה היה מעמיד אותנו בשורה לרוחב החצר ועלינו

היה להתבונן באדמה ולהרים כל דבר שנקרה בדרך ולא שייך לחצר.

בדרך זו למדנו לשמור על ניקיון וסדר,

עלי זה עובד טוב עד עכשיו אני מסוגלת להרים ניירות מתגלגלים

ברחבת הצרכנייה בטבעיות.

 

שני המורים תלו במקומות ציבוריים כרזה דבר-עברית ,

ואוי למי שלא הקפיד קצת מתוך משמעת והרבה מתוך כבוד,

כמו למשל בימנו. משאלה או משאלה...?

 

יום אחד בשיעור עברית,

בן מאיר סיפר לנו סיפור מתוך ספר, מעשה שהיה

בבדואי מכובד ובעל רכוש ואב לבת יחידה ויקרה,

והלה חלם לחתן אותה עם חתן אמיץ.

ואיך ייבחן הבחור אם אכן אמיץ הוא ?

עליו להגיע למערה מסוימת לתקוע בתוך המערה את חרבו,

ולחזור אל אבי הנערה ששמה זרעיפה להתייצב ולאמר תקעתי,

והדבר ייבדק, והיה ונכון הדבר הוא יהיה החתן המיועד לה,

לפניו הלכו בחורים רבים לאין ספור ולא שבו,

הילכה אגדה שזאת מערת שדים והשדים לוכדים את הבאים. מערה מכושפת...

והבחור בשם חמדן שהיה בטוח ביכולותיו.

נו ובאמת מה הבעיה ?

מעשה שקטן עליו. לקח חרב ושם פעמיו אל המערה.

בזמנו הבדואים לבשו שמלות ארוכות כשהבד עשוי פסים דקים

באפור לבן חמדן שלנו התכופף ותקע בכוח את החרב שנתפסה בבגדו

ובקיר ונחפז לברוח והנה מצא את עצמו לכוד כמו קודמיו.

וחמדני בחורנו מת מפחד, אלה ירחמו.

אנחנו הילדים התרשמנו מהסיפור ואימצנו את השמות לטובת רבקה ומאיר

וקראנו להם (ביננו) חמדן וזרעיפה מפני שהחזיקו אותנו קצר..