אליהו יצחק ומרים

כפי שנכתב ע"י עדינה (אליהו) פדל

 

יצחק אליהו                                         מריקה אליהו לבית ורון

1912-20.12.1994                                    1918-20.3.2006

 

הורי ואבי היקרים היו מזן אחר. בזיכרונותיי רואה אני אותם חלוצים חרוצים, צנועים וענווים, העמלים בשקט ותקווה להגשמת חלומם במושב צור משה הקם ונבנה.

רק גבוהיי קומה ורוח "מלח הארץ והאדמה", יכלו לשרוד. להקים מושב מיסודותיו, מתחילתו ועד לשגשוגו הנפלא היום. רק אנשים כהורי, כאבי ואמי וחבריהם, יכלו לשרוד , לאהוב, לעמול, ולהמשיך הלאה כל הדרך בנחישות ובחדוות היצירה ואהבת האדמה והארץ.

 

אבי ז"ל, עם חבריו החלוצים הראשונים שהתיישבו בצור משה, הקימו משקים פורחים, צרכנייה שהחלה להיבנות ולהתגבש בתקופת הצנע, בין מלחמות ממשיות וקשות מול הערבים המתנכלים יומם ולילה, הקמים להרוס ולהשמיד כל חלקה טובה.

זוכרת אני את הצרכנייה שבהקמתה "המנצח" היה אבי. בעזרת חבריו ואחיו, אברהם אליהו ז"ל , שיחדיו חברו בהקמת המושב ושגשוגו. מדי בוקר קם אבי לעמל יומו: סידר, מנה מטבעותיו, בנה ושמר על כל מצרך יסוד חשוב ויקר שהובא לצרכנייה הקטנה והצנועה ודאג לספק את צורכי החלוצים שימיהם וידיהם מלאו בעבודת בניה וחיזוק הביטחון במושב הקטן. הורי, כחבריהם, נשאו עיניהם מדי יום בתקווה להגשמת החזון המתגשם- בניית הארץ- מתחת לידיהם.המאמץ והעמידה בתנאים הקשים הביאו להצלחה ושגשוג משקי החברים והארץ כולה פרחה.

איפה יש עוד אנשים כאלו ?!

יצחק היה נעים הליכות. חבר טוב , רגשן, הפייטן של הפלוגה.

 

מריקה, כדי לממש את חלומה לעלות ארצה התחפשה מריקה לצליינית עולת רגל.

עלתה לארץ בעלייה בלתי ליגאלית מפלובדיב שבבולגריה.

הייתה פעילה ציונית בתנועת "מכבי הצעיר".

לקחה חלק בעבודות המשק הקשות ועבדה בבתי האריזה כאורזת זריזה.

אחזה בכיס סינורה מפוחית פה ובכל הזדמנות הוציאה אותה וניגנה בה. באה ממשפחה מוזיקלית.

אהבותיה הגדולות של האישה הרגישה ומלאת האופטימיות היו לבעלה יצחק ולבתה עדינה.

אהבה מאוד לשיר ולנגן במפוחית ובאקורדיון וכל חייה הייתה

פעילה במסגרות של שירה. ובכך התאפיינה.

 

יצחק ומריקה נישאו בשנת 1940.

 

ואני, עדינה, בתם היחידה, נקראת על שם סבתי -אם אבי.הקמתי משפחה נהדרת. בעלי, רפי פדל ושלושה ילדים: גלעד, איציק ומירי. אנחנו גרים ברמת גן.

 

תמונות: