גאולת הקרקע
מאת דר' מיכל אורן
רכישות הקרקע של מושב צור משה
כבר לאחר הצהרת בלפור עלה ביוון רעיון להקים ישוב של ציוני יוון בירושלים.
יהודי יוון נהגו לתרום סכומי כסף ניכרים להסתדרות הציונית לפעולות ציוניות שונות.
פעולות גיוס הכספים הגיעו לשיא בשנת 1926, שבה הגיעו התרומות למעלה מ-600,000
דרכמות (לעומת, למשל, כ-71,000 ב-1920 וכ-295,000 ב-1924).
התרומות הועברו ללשכה המרכזית של ההסתדרות הציונית ביוון, שהייתה למעשה
סניף מפלגת הציונים הכלליים. לשם הקמת מושבה חקלאית בא"י לעולים מיוון,
הוכרז על מבצע מיוחד לאיסוף כספים. יהודי יוון ראו חשיבות מיוחדת בריכוז
החקלאים היהודים בא"י, שהיו מפוזרים במושבות שונות ובעיקר בקרית שאול,
פתח תקווה ומגדיאל. במסגרת מבצע גיוס הכספים הצליחו לאסוף 10,000 ליש"ט
בסביבות שנת 1927 ולמוסרם לקרן הקיימת לישראל.
המושב עצמו הוקם רק 10 שנים מאוחר יותר. גרסה אחרת מדווחת על רכישת
כ-9,000 מניות של "אוצר התיישבות היהודים" מתוך 100,000 מניות שהנפיקה
ההסתדרות הציונית העולמית לאחר הצהרת בלפור. כספי מניות אלה,
שנוהלו על ידי ד"ר קופינאס, יועדו להקמת המושבה החקלאית של יהודי יוון בא"י.
ארגון עולי יוון (קופינאס)
במאי 1934 נוסד ארגון עולי יוון בשם "ארגון משה" , על שם ד"ר משה קופינאס.
בהודעת הארגון על ייסודו הוא דיווח על 70 חברים וכוונתו לגדול עד 100 חברים.
הארגון התקבל לחברות בתנועת המושבים ואי- לכך החליט לחייב את חבריו
העובדים בעיר לעבור במהרה לעבודה חקלאית במושבות, כדי להכשיר עצמם
להתיישבות החקלאית.
הארגון דרש מקק"ל שטח קרקע להתיישבותו וכן פנה למרכז החקלאי בהסתדרות
העובדים הכללית, בבקשת סיוע להוצאת תוכניתו לפועל.
ב-20.10.35 התכנסה האסיפה הכללית הראשונה של ארגון עולי יוון במגדיאל. כעת, הסתבר שהוא מנה קרוב ל-50 חברים בלבד, שרובם עבדו כפועלים חקלאיים במושבות השונות. נבחרה מועצה, שכללה את ארמה (כמזכיר) אאליון (כחותם מטעם הארגון על כספי קרן ההתיישבות), דמאי (כגזבר)שלושתם ממגדיאל, ואת א' כנה (מגן שלמה) , בכר (מתל צור), חיים כהן (מת"א) ויצחק כהן(מקרית שאול).
הצעת ההתיישבות בעמק בית שאן
עוד קודם לאסיפת הארגון הראשונה, בשנת 1934, עם הכנת עמק בית שאן ע"י
קק"ל להתיישבות, הבטיח יוסף ויץ, מנהל מחלקת הקרקעות של קק"ל,
להקצות לארגון שטח של 2,500 דונם למושב בן מאה משפחות.
היה זה נדיר ביותר, שארגון שזה עתה הוקם, כבר קיבל הצעת קרקע רצינית
להתיישבותו. ארגונים וקיבוצים אחרים עברו שנים רבות של המתנה ארוכה
במחנות בשולי מושבות ולכל היותר קיבלו "זכות" לשלוח פלוגת כיבוש לאזור
התיישבות חדש ללא שום ערבות לכך שאתר זה יהיה אתר ההתיישבות העתידי.
והנה, דווקא ארגון עולי יוון, שנחשב "לא חלוצי" באופן בולט ו"הואשם"
כלא כשיר עדיין לעלות להתיישבות בכלל, ובודאי שלא התאים לאזור
קשה כעמק בית שאן, דווקא הוא קיבל הצעת התיישבות. הסיבה לכך הייתה
מחויבותו של ויץ להתאחדות עולי יוון לממש את ההבטחה להקים יישוב חקלאי
של עולי יוון בכסף שניתן. כיוון שבאותה עת קק"ל הייתה עסוקה ברכישת
עמק בית שאן, זו הייתה האפשרות לממש את ההבטחה. אולם, למרות זאת,
לא עלה הארגון לעמק בית שאן , כנראה בשל אי התאמתו לאזור מדברי קשה זה.
תנועת המושבים מחתה על כך, במיוחד כאשר הכסף עבור הקרקע נמסר לקרן הקיימת כבר שנים קודם לכן.
רכישת שופה
בשנת 1937 קיבלה קק"ל הצעות רכישה של כ-4,000 דונם באדמת שופה, שהייתה
חלק מהכפר אל חנון, בין תל צור במזרח ואבן יהודה במערב, קדימה בדרום
וכפר יונה בצפון, משני צידי הכביש, באופן שע"י הרכישה ניתן היה ליצור רצף
של קרקעות יהודיות בין הישובים הללו. הצעת הרכישה הראשונה הייתה מצד מתווך
הקרקעות שעבד מטעם חברת "הנוטע", גד מכנס, שהציע חלקה אחת של 1,030
דונם ושנייה של 256 דונם, במחיר 17-16 לא"י. במו"מ עם קק"ל טענה זו,
שהחלקה כלל אינה גובל עם הכביש, כפי שהובטח, וגם אין דרך אליו
אולם, יתרונות רכישת קרקע זו היו שניתן לקבלה במהירות יחסית,
פנויה מאריסים ומוסדרת (איפראז) וכן שבסביבתה נודע על 2,000-1,500
דונם נוספים שהועמדו למכירה ב-15 לא"י לדונם.
כמו כן, עמדו לרכוש קרקעות אלה לפני המאורעות במחיר גבוה פי שניים
ולכן נחשב המחיר אטרקטיבי, מה גם שהקרקע נחשבה טובה מאוד.
לאורכה אמנם היו גבנונים לא גבוהים אך ביניהם היו מישורים יפים ומי תהום
בשפע. הקרקע התאימה למשק שלחין מעורב.
ק"ל הייתה מעוניינת בכל ה-4,000 הדונם. חברת "הנוטע" ויתרה על הטיפול
ברכישה ומסרה את החלקות לטיפול הכשרת היישוב, על אף שמכנס כבר
החל במו"מ והאמין שיוכל לסיימו בהצלחה.
למכנס היה כבר חוזה עם עבדול רחים, אחד הבעלים, אך זה נפטר ולמכנס
לא היה שום פסק דין נגדו או ניירות אחרים שחייבו את המשך הטיפול בידיו.
וכך העדיפה קק"ל שיהושע חנקין , מטעם הכשרת היישוב , יקבל על עצמו
את הטיפול וממכנס היא ביקשה להפסיק את הטיפול עבורה.
חנקין הזמין אליו את יוסף חנון, ממשפחת בעלי הקרקע, והגיע עימו להסכם"
הלה ירכז את רכישת הקרקעות מכל קרוביו, כך שס"ה יתקבלו כאלף דונם.
עוד הוסכם, שהקרקע תעבור מיד לרשות הכשרת היישוב לעיבוד וגידור,
חופשייה מאריסים וההעברה בטאבו תיעשה לאחר מכן.
המחיר עליו סוכם היה 15 לא"י לדונם, שישולמו רק בזמן ההברה המוחלטת בטאבו,
כי הסתבר שהיו הרבה עיקולים על הקרקע. אחד מיתרונות רכישת אדמת שופה
התברר במהרה, כאשר נודע שניתן היה לקבל מהבעלים 3,420 דונם נוספים,
תוך מספר חודשים , במחיר זהה ואולי אף נמוך יותר (14.600 לא"י לדונם).
כלומר, סה"כ ניתן היה לרכז בשופה 4,420 דונם. הצעת רכישת הקרקע
הובאה על ידי יוסף ויץ לאישור דירקטוריון קק"ל
וזה אישר את רכישת כל 4,000 הדונם בתנאים שסוכמו