עליית הפלוגה

מאת שובל בן ארי - "צור משה"

 

הפלוגה עלתה לשטח ב-13 בספטמבר 1937,

וכבר מן ההתחלה הורגשו הקשיים.

 

חברי הפלוגה החזיקו עצמם במהלך השנה הראשונה מכספי חסכונותיהם,

ועבור יום עבודה שכרם היה 10 גרוש בלבד.

 

השכר הנמוך הרתיע את בעלי המשפחות, ואלה לא נבחרו לפלוגה.

 

בין החברים שעלו היו בודדים בוגרי מקווה ישראל, עליהם סמכו במיוחד

כי ידעו את המלאכה. חברי ההתיישבות עיבדו את הקרקעות, חרשו וזרעו,

וכמו כן גם שמרו בלילות.

 

בנוסף הם מצאו עבודות חוץ בסביבה, ועסקו גם בסלילת כביש כפר-סבא-רמת הכובש.

את משכורותיהם הכניסו לקופה משותפת, וממנה נקנו המצרכים לכלל החברים.

 

כישוב במתכונת "חומה ומגדל", היה צורך בהעמדת מגדל שמירה ממוגן וצריף מגורים,

מבנים חיוניים למחיית הפלוגה בשטח, וכמו כן היה עליהם לדאוג להובלת המים

(ע"י עגלה ובהמה), והמימון – מאין? המצוקה הכלכלית חייבה התארגנות מיוחדת,

שהרי חסכונות העולים לא הספיקו. הוכנה תכנית לארגון מגבית בין עולי יוון בארץ

ובין היהודים מקהילות יוון, בתקווה שאלה יסייעו ולו במעט למתיישבים בשטח.

 

עפ"י אבן עזרא

 

בימים שלפני יום הכיפורים תרצ"ז בחודש ספטמבר 1937, עלתה על הקרקע,

קבוצה קטנה מחברי הארגון, מצויידת בכל הדרוש ומלווה מתנדבים, חברי ההגנה,

שומרים חובשי קולפקים .

ובמשך הלילה הוקמה הנקודה, ובישרה באותות אש,

שנקודה חדשה נתוספה למפת ארץ-ישראל.

 

לאחר גמר העלייה נשארו במקום, לעובדה ולשומרה דלקמן:

אליהו קונה

אליהו ברכה

יוסף אליהו,

יוסף פלאצ'י

יצחק אליהו

יצחק דימאיו

מאיר פאיס

חיים שלם

חיים פרחיה

חיים עמר אישתו יהודית והתינוק שבתאי

משה אבן עזרא

משה חולי

משה יחיה

משה סולימה ואישתו מרים

משה בנבנישתי ואישתו רחל

מאיר מבורך

יצחק פרדו

 

וסיפור מאת יהודית אלקלעי נגרין כאן