באחד הלילות העירו אותנו ההורים כדי שנעזור להם להעביר את האפרוחים לחדר השינה. המים של הואדי חדרו לבית האמון והציפו אותו. הוצאנו את המיטות מהחדר , פיזרנו נסורת והאפרוחים המבוהלים והרטובים שכנו בבית וצייצו כל הלילה. מאוחר יותר בנה אבא חומת בטון נמוכה בפתח הדלת כדי שלא יחדרו המים לבית האמון.

ב"ימי הואדי" היתה בעיה לילדי הגדה המזרחית להגיע לביה"ס ששכן בגדה המערבית. הם הגיעו בלווית הוריהם. כולם עמדו שם, המומים מעצמת המים וטכסו עיצה כיצד להעביר את הילדים : "אולי נשייט אותם בפיילה ?"  "אולי נרכיב אותם על החמור והוא יעביר אותם?" וכו'...

לרוב הסתיימו הויכוחים בלא כלום והילדים חזרו הביתה.

אנחנו ילדי הגדה המערבית, הבטנו בהם בכליון עיניים וקנאה, שכן לנו לא היתה שום סיבה להעדר מביה"ס.

 

וכמו שאתם יכולים לראות תמונה מאותו מקום משנת 2013 כלום לא השתנה.