תמיד היתה עונה בוערת אחרת. בחורף קטפנו גזר וצנון, באביב זרענו מלפפונים, שעועית , עגבניות, בוטנים ותפוחי אדמה. בקיץ ובסתיו קטפנו ירקות ותלשנו בוטנים. המשק היה משק מעורב (מגוון של ירקות) כדי שאם יפגע או לא יהיה מחיר לסוג אחד נוכל להרויח משאר הסוגים. בתחילת העונה, התכנסה המשפחה להתיעצות. בדרך כלל הוחלט לגדל סוג שלא הצליח בעונה הקודמת, משום שאת הסוג הזה אף אחד לא יגדל ונהיה לבד בשוק.

 

זכורות לי השורות הארוכות של הגזר שהיה צריך לדלל, המלפפונים שמהרנו לקטוף לפני שיגדלו יותר מדי ובעיקר ערימת הבוטנים הענקית שצריך לתלוש. לקראת עונת הבוטנים הגיעו אלינו בני משפחה לעזרה.סבא וסבתא מת"א , דודים ודודות. ישבנו כולנו סביב הערימה,  ביום ובלילה, צחקנו וסיפרנו סיפורים ולאט לאט נגמרה הערימה עוד לפני רדת הגשמים.

אחד המנהגים היפים, שלצערנו לא קיימים היום , היה מנהג  העזרה ההדדית.

 

אני זוכרת את אחד החברים,  שנחלץ לעזרתנו כשאבא ואמא חלו בטיפוס הבהרות ולא היה מי שיעבוד במשק. תמיד כשמישהו חלה דפקו בדלת , הביאו משהו טעים והתענינו בשלום בני הבית.

 

גם אנו הילדים נחלצנו לעזרה מבלי שיבקשו מאתנו. אני זוכרת ימים שהלכנו חברתי  ואני לעזור בקטיף תות-השדה אצל  אחותה הגדולה. האוירה היתה נעימה מאוד וזה חסר מאוד בימינו אלה.