נעלי פיל
מאת תורה דראל(אסא)
סיפור משנת 1942
הערב , אימא בשרה לי בשורה משמחת : " התכונני, בעוד יומיים נוסעים לתל אביב
לבקר את סבתא ולקנות נעליים. "
וכך, שבועיים לפני חג הפסח יצאנו לדרך.
זו הייתה דרך עפר, ארוכה ומייגעת, אבל מקסימה ביופייה. פרחי אביב פרחו בצבעים
של אדום כלניות וצבעונים וצהוב של סביונים וחרציות. העצים שנטענו בט"ו שבט,
החלו ללבלב. מטע השקדיות של עבדול כרים פרח בצבעי לבן וורוד.
אחרי חצי שעת הליכה הבחנו בביתו של שכננו הערבי עבדול כרים.
גם על גג החמרה של ביתו צמחו צמחי בר בשלל צבעים. כשהתקרבנו, הוא יצא
לקראתנו ובברכת אהלן וסהלן, הזמין אותנו לשבת בצל העץ שבחצר.
מיד הגישו לנו מים קרים מהג'רה וגרעיני תורמוס מומלחים .
אימא , שידעה לפטפט מעט בערבית והוא שידע לפטפט מעט בעברית ,
שוחחו ביניהם שיחת שכנים רגילה – מה זרעו במשק, למי נולד, בן או בת, וכו'
לאחר מנוחה קצרה המשכנו בהליכה והגענו לכביש הראשי ( כביש מס' 4 ).
עכשיו החלה הציפיה לבואו של אוטובוס מאסף לתל אביב. הדרך הייתה בלתי
נסבלת. כל כמה דקות, האוטובוס עצר ואסף נוסעים, ואני נתקפתי בסחרחורת ו
בחילות וקיטרתי כל הזמן.
בשעות הצהריים המאוחרות, הגענו סוף סוף לתל אביב לביתה של סבתי ויקטוריה.
אחרי חיבוקים, נשיקות, עדכונים ומנוחה קצרה, יצאנו לכיוון החנות - נעלי פיל
אי אפשר לתאר את ההתרגשות שאחזה בי. הייתי המומה למראה כמות האנשים
ברחוב, הבניינים הגבוהים, המכוניות והרעש מחריש האוזניים. המבטים נעו לכל
הכיוונים ולא ידעו שובעה. והנה, בפינת הרחובות קינג ג'ורג' ואלנבי ,
התנוסס השלט המיוחל – נעלי פיל.
נכנסנו פנימה, כמי שנכנס לקודש הקודשים. ילדים, ילדות ואימהות ישבו על
שרפרפים ומדדו נעליים. ריח העור של הנעליים היה כל כך נעים ומראה קופסאות
הנעליים, המסודרות על המדפים, היה מרהיב.
אחרי מדידה של כמה זוגות, הצלחתי לשכנע את אימא לקנות לי נעליים חצאיות.
כמובן שהיא רטנה, שזה לא בריא ולא מחזיק את הרגל, אבל למראה דמעותיי
ומחאותיי, הסכימה.
אלה היו נעליים יפהפיות, אדומות וריחניות. היו להם שרוכים אדומים ובקצה
כל שרוך היה חרוז אדמדם וחלק.
למחרת בערב, כשחזרנו הביתה הנחתי את קופסת הנעליים ליד הכרית. חיכיתי
בקוצר רוח ל "שבת הגדול ", שחל לפני פסח, כדי שאוכל סוף סוף לנעול את
נעליי החדשות. בשבת יצאתי החוצה והראיתי בגאווה את נעליי האדומות לכולם.
נ. ב.
אחרי חודשיים , כפות רגליי "צמחו" והנעליים לחצו. אבא לקח סכין וחתך את ח
רטומי הנעליים, למורת רוחי. ידעתי ,שעד שיגיע מועד הקנייה הבאה, יש עוד זמן רב.
