מתתיאס דר יוסף ואסטרו

יוסף מתתיאס היה בפרטיזנים ב 1943-44 במלחמת העולם השנייה.

כשהגרמנים הובסו נכנסו הבריטים ואז הפרטיזנים ירדו מההרים.

משפחתה של אסטרו איבדה את ביתה בהפצצות והם השתכנו אצל משפחה באתונה.

ב 1945 היא הכירו.

אסטרו אומרת שהתאהבה בו ממבט ראשון כשהוא נכנס לבית המשפחה.

הוא התאהב בה בהמשך.

ההורים שלו היו באלבניה ולא יכלו לצאת. המשפחה שלה הייתה נגד הקשר ביניהם.

הם יצאו בכל זאת והוא לימד אותה חומר מלימודי התיכון, שהפסידה בשל המלחמה.

ב 1947 הוא סיים את לימודי הרפואה. כשבא לבקש את ידה מאביה, הוא לא הסכים.

כי לא היה לו כסף ולא שום דבר. אבל הם המשיכו להיפגש בסתר.

הדודה שלה אמרה להורים, שלא יעזור להם ושלא יתנגדו.

וכך, הם התחתנו ב 1950.

ליוסף הייתה לו נתינות אלבנית, שאפשרה לו ללמוד אבל לא לקבל זכויות באתונה.

ב 1951 הגיעו שליחים מארץ ישראל ומנהל הסטאג' אמר להם שיש סטאג'ר

יהודי אחד. השליחים שאלו אותו מה הוא עושה באתונה כשכל כך צריכים

רופאים הארץ. ב 1952 יוסף לקח את אסטרו לראות את הארץ.

הם השתכנו ברחוב עליה בתל אביב. שם הם פגשו את פאיס ושמחו לדבר יוונית.

הוא סיפר להם שאין רופא במושב.

אמנם הציעו לו לעבוד בקופת חולים בתל אביב. אבל כשפאיס סיפר שיש מושב של

יונים הם נסעו לראות.

אסטרו אומרת שזו הייתה הפעם הראשונה שראתה ממטרות מסתובבות.

במושב גידלו בוטנים. היא אמרה לבעלה שלתל אביב היא לא מוכנה ללכת,

כי שם היא לא מבינה את השפה. אבל לצור משה היא מוכנה כי שם יש יוונים.

כשחזרו ליוון יוסף למד עברית בליגוואפון, תוך כדי עבודה בסטאג'.

באפריל 1953 הם הגיעו באנייה לארץ. הם הביאו איתם ריהוט – חדר שינה.

הם היו בטוחים שמחכים להם. אבל אף אחד לא הגיע לקבל אותם.

זה מאד הכעיס אותם. לא היו אז טלפונים להודיע והם לקחו משאית לצור משה.

כשעצרו בקיוסק בחדרה הנהג אמר לדר מתתיאס שהוא עושה טעות שהוא לוקח

את אשתו לצור משה.

כשהגיעו פגשו את רוסו והבינו שבמושב לא באמת האמינו שהם יגיעו לארץ

ולמושב. בינתיים שכנו אותם במלון עדן בנתניה.

במלון היו נותנים להם מנה של נייר טואלט לאותו יום.

בינתיים במושב הכינו להם צריף ליד משפחת רוסו ששימש לאחסון בוטנים.

צבעו את המקום והכניסו אותם. המקום היה שורץ ג'וקים ועכברים.

יוסף היה יוצא לעבודה והיא הייתה עולה על המיטה ופוחדת לרדת עד שחזר.

היא לא ידעה עברית ושמחה שרוסו ידע יוונית. לא היה כביש, הכל חולות וחולות.

כדי לנסוע לנתניה היו נוסעים עם סוס ועגלה.

היה איש שחילק קרח. שוחמי חילק ירקות והיה אדם תמני שחילק לחם.

בספטמבר הכינו את המרפאה שהייתה במקום של בית הראשונים היום.

הטלפון היחיד במושב היה במרפאה.

ממול המרפאה הייתה המחלבה, ששם גם חילקו בשר ומצרכים נוספים בתלושים.

בצרכנייה היו מעט מאד מצרכים.

יחד עם חנה קבלי נהגו לנסוע לנתניה לקניות יותר גדולות.

מכוון שהכל היה חולות עמוקים למדה מחנה קבלי שיש לקחת מטפחת נוספת

כדי לנער את החול מהנעליים כשהגיעו לכביש שם היה קיוסק.

דר מתתיאס היה מגיע הביתה מאוחר כי עשה גם ביקורי בית.

אמא של אסטרו נהגה לבקר מההתחלה ונדהמה מהתנאים ומהקיץ הלוהט בצריף.

שני הילדים נולדו במושב. חיתולים היו מרתיחים ואחר כך מגהצים.

כולם היו מאד עסוקים בעבודה.

לאירועים במושב היא הגיע בבגדים מאתונה וכולם הסתכלו וריכלו,

כי כולם היו בחאקי והיא בשמלה שחורה.

בהמשך הם קנו פיאט 500 שאפשר לדר מתתיאס לעבוד במקומות שונים

מעבר למושב. הוא עבד בהדסים, באודים, בגאולים ובצור משה.

הפיאט היה אטרקציה לא רק במושבים אלא גם בנתניה ונהגו

להתקהל סביבו כשחנו.

בשל הקשיים הם רצו מאד לעזוב וחסכו כדי לקנות בית בנתניה.

משכורת חודשית הייתה 150 לירות. כשדברו במושב על כך שרוצים לעזוב,

הבטיחו להם שיעשו כל מאמץ ויבנו להם וילה.

רק שלא יעזבו. ב1962-3 בנו להם את הבית שהוא היום המזכירות.

גם שם עדיין התנאים לא היו קלים. מים חיממו במתקן עם אש.

סביב הבית לא היה כביש ותנועת הרכבים בסיבוב הביאה אבק וחול רב.

ב 1969 הם עברו לגור בנתניה.

דר מתתיאס המשיך לעבוד בצור משה ועבד גם בנתניה.

בהמשך אנשים מצור משה נהגו להגיע אליו להתייעצויות הביתה.

הוא נפטר ב1999 ושנתיים לפני כן חלה ולא יכול היה לעבוד.

הבן הגדול ג'ק עובד בעיסקי יהלומים ובנו הבכור הינו כנר בחסד

ומופיע ברחבי העולם. על אסי מתתיאס כאן

הבן הצעיר חגי עוסק בעיבוד נתונים , מחשבים.

מכתב פרידה לדר יוסף מתתיאס כאן

תמונות: