זכרונות ילדות - אהובה גוטפריד (מאיו)
הורי גידלו במשק גידולים רבים - תות שדה, קישואים, תפוחי אדמה, דלעות, בוטנים, פלפלים ועוד.
היו להם מטעים ופרדסים בהם גודלו חבושים, קלמנטינות, גויאבות ועוד.
מסביב לבית היו לנו הרבה עצי פרי מנגו, תאנים, קומקואט, עץ זית, ענבים, שזיפים,
אנונה ,רימונים ממש בוסתן של עצי פרי.
בשבתות ובחופשות בדרך כלל היינו עובדים במשק בקטיף פירות וירקות ובהשקיה של עצי הפרי. ההשקיה הייתה עם צינור גומי ארוך מאוד שהיה מחובר לברז והיינו מושכים אותו ועוברים מעץ לעץ. לי ולאחותי פנינה היו מסדרים שני צינורות גומי וכל אחת הייתה משקה אזור אחר. היינו עוברים מעץ לעץ ומשקים בתוך הגומות. אבי היה מכין את הגומות מסביב לעץ בעצמו עם טוריה - לא היו פועלים והעבודה במשק הייתה עצמאית. בזמן ההשקיה היינו מתקנים את הגומה אם היא הייתה נהרסת.
לאחר כמה שנים ההשקיה הייתה בעזרת צינורות פרפריי: אלה היו צינורות אלומיניום שהיו מחוברים אחד לשני. היינו צריכים להעביר את הצינורות משורה לשורה. לאחר שהיינו משקים שורה היינו מפרקים את החיבורים ומעבירים את הצינורות לשורה הבאה .
בזמן קטיף התפוזים היינו מתארגנים כמה חברים במושב לקבוצות וקוטפים את התפוזים. היינו מסיימים פרדס אחד ועוברים לקטוף בפרדס של שכן או חבר. את התפוזים והקלמנטינות היינו קוטפים במקטפות ומכניסים את הפרי לתוך תרמילים שהיו תלויים על הכתף. מהמקטפות היינו מקבלים יבלות בידיים אך לא הייתה בררה - היינו חייבים להמשיך לקטוף. כשהתרמיל היה מתמלא היינו שופכים אותו לתוך מיכל גדול עשוי מעץ .
לקטיף אמי הייתה מכינה לנו את הארוחות בצידנית והיינו אוכלים בשטח ולא חוזרים עד הערב הביתה.
גם בשיווק העופות היינו נעזרים בשכנים. בדרך כלל שווק העופות נעשה באמצע הלילה. הוריי היו מעירים אותנו לאחר חצות, היינו תופסים את העופות בשתי הרגלים ומכניסים אותם לתוך כלובים גדולים. לכל כלוב היינו מכניסים כ-8 עופות. שווק העופות היה נמשך עד הבוקר .
בחורף ובאביב לאחר שהיינו מסיימים את העבודה במשק היינו יוצאים לטיול בפרדסים וליער אילנות ולהדסים. ביער היו פריחות של פרחים רבים: כלניות, צבעונים, אירוסים, חרציות, נרקיסים ועוד סוגי פרחים .
אחר הצהרים היינו משחקים כל ילדי הרחוב ביחד בקלאס, גולות, משחקי כדור או בקפיצת חבל. החבל היה חבל עבה שבו היו קושרים את הסוסים . היינו בונים בתים מארגזים ומשחקים בתוכם.
לביה"ס היינו הולכים ברגל. לא היו כבישים והיה הרבה מאוד חול בדרכים. בקיץ החול היה לוהט. אהבנו ללכת בחול יחפים. בחורף היו מספר מקומות במושב שהוואדי היה זורם מאוד חזק ולא יכולנו לעבור את הוואדי.
זכור לי שאבי תמיד התנדב והיה מגיע ועוזר עם עוד כמה אבות להעביר את הילדים על הגב ילד אחר ילד כדי שלא נרטב .
באחד החורפים יצאנו לטייל ביער. ליד משפחת חיים עבר וואדי די עמוק ואחד הילדים דחף את אחותי פנינה וזהבה בן ארויה למים הקרים והזורמים, זה היה לא נעים.
בקיץ בשבתות כשלא עבדנו במשק היינו נוסעים עם סוס ועגלה לים. הייתה לנו פרדה בשם ציפי אשר הייתה מאוד פחדנית והייתה משתוללת כשהיה עובר רכב בכביש, זה היה מאוד מפחיד. היינו מתרחצים בחוף סירונית בעיר נתניה. במעלי החוף, במקום בו היום בנויים מלונות הייתה שורת עצים, אבי היה קושר את הסוס לעץ ומשאיר ליד הסוס דלי עם מים ואוכל . היינו נשארים בים כמה שעות וחוזרים עם הסוס והעגלה בחזרה הביתה .
בתקופה מאוחרת יותר בכל יום שבת הייתה הסעה במשאית אל חוף הים.
כשהיינו בתיכון היינו נפגשים בכל יום שישי בערב ליד הצרכנייה. היינו נכנסים למועדון דרך החלון. אחד החברה היה מביא פטיפון ותקליטים והיינו רוקדים. חיים ברכה ז"ל חבר במושב היה אחראי על המועדון הוא ידע שאנחנו נכנסים למועדון והיה מגיע ומגרש אותנו או שהיינו מתחבאים ובורחים ולאחר שהיה הולך היינו חוזרים וממשיכים לרקוד .