הרפת

ישראל גרציאני הביא למושב את הפרה הראשונה, שסיפקה במשך תקופה את תצרוכת החלב של המושב כולו.

 

בראשית שנות הארבעים נבנו רפתות  במשקים נוספים שיכלו להכיל 4 פרות.     

הסוכנות סיפקה רק פרה אחת ונדרשו זמן ומאמצים רבים לרכוש נוספות.    

 

עם הזמן הפכה הרפת לענף מרכזי. נבנתה מחלבה (מועדון הקשישים היום) ונקנה פר הרבעה.  

 

ניסים כהן מספר שבתקופת השיא:

 

 

ענף הרפת התדרדר עד כדי חיסול בתחילת שנות השישים. בשל שתי סיבות עיקריות: 

גנבות על ידי מסתננים , ועלויות גבוהות של גידול מספוא ירוק לפרות.

זאת היות ואדמות המושב הינן אדמות קלות, הצורכות כמויות מים גדולות להשקיית שטחי ירק.  

אפשרות ניצול המים היקרים לגידולים ריווחיים יותר הביאה בסופו של דבר לחיסול הענף.

 

מתוך תולדות צור משה מאת אבן עזרא:

 

בעמל רב ובחיסכון של כל פרוטה שחסכנו מפי הטף, הוקם משק החלב במושב.

המטרה שעמדה לנגד מחלקת ההתיישבות הייתה משק מעורב, כולל:

רפת עד 10 ראשים, גן ירק, פרדס בן עשרה דונם ולול בן 1000 מטילות.

כפר נהלל הייתה דוגמא טיפוסית למושבי עובדים. ההבדל היה קטן.

שם בנהלל עמדו לפני המתיישבים 150 דונם של אדמה עידית, ולאחר כל התוספות ,

שהיו טלאי על גבי טלאי לא הגיע יחידת הקרקע ל-30 דונם אדמה

(שבהרבה מקומות נגועה בנזז עליון).

רק מאוחר מאוד, לאחר המלחמה, שהתישה את כוחותינו, נוכחו לדעת שעל

מכסת אדמה כזאת אי אפשר להקים משק חלב. רוב המתיישבים נזקקו ליום

עבודה בעבודות חוץ, כדי לקיים את בני ביתם. נעשו ניסיונות לקיים את הפרות

על מרעה טבעי. לאורך הרחוב הראשי, "שדרות פלורנטין", מתחנו חוטי ברזל

דוקרניים, עם פתח יציאה לפרות בכל משק. את תפקיד רועה הבקר הוטל על החבר

פראנסיס (אגב, משקו עבר גלגולים רבים למשפחת לוי מבולגריה ואלו מכרו למשפחת

ללבסקי מנתניה ובגלגול האחרון נמצא כיום בידי משפחת אטיאס).

השכם בבוקר, לאחר החליבה, היינו מוציאים את הפרות לרחוב הראשי, ולעת

ערב היה העדר חוזר מן המרעה וכל פרה הייתה נכנסת למקומה.

הוקמה מחלבה לקבלת החלב וכן סככה למיון הביצים. 

 

תמונות :