גידולי שדה

בתחילה עם עליית המשפחות  ב 1940, הונח קו מים משותף לכל שני משקים באורך

של 50 מטר וכל משק קיבל גם שני קווי מים ניידים. עם הזמן הוארך הקו המשותף

תחילה ל100 מטר ומאוחר יותר ל250 מטר לאורך המגרשים.

 

החברים גידלו ירקות לאספקה עצמית ומעט לשיווק.

ירקות כמו צנון , צנונית, סלק אדום, חסה , אפונה, פול ותפוחי אדמה.

 

הרחבת השטח המושקה אפשרה הרחבה של שטחי גידול הירקות ענף חקלאי יחיד.

הירקות לשיווק נשלחו כל ערב לתל אביב .

 

שטחים שלא היו מרושתים בהשקיה לא חולקו לתושבים ובהם גידלו במשותף גידולי

בעל כמו בקיה לחציר, שעורה ואבטיחים. ההכנסות מהם שימשו לתשלום מיסי הכפר.

 

כל ארבע משקים חלקו במשותף פרד או פרדה, ששימשה לעבודות חריש שידוד

וקלטור בעוד השטח המשותף עובד על ידי טרקטור קטרפילר, שהגיע מקדימה.

 

עד קום המדינה נאלצו רוב החברים להתקיים לא רק מהחקלאות אלא מעבודות חוץ.

 

עם קום המדינה נוספו שטחים והוקמו משקים נוספים נקדחו בארות נוספים. 

לנוכח עליית הביקוש לתוצרת חקלאית, בשל גלי העלייה, הוכנסו גידולים נוספים כמו     

בוטנים, מלפפונים, פלפל שושקה להחמצה, גרעינים לפיצוח ותות שדה.

גידול הבוטנים הפך מרכזי באותה תקופה כמו גם גידול גרעיני הקישואים לפיצוח.   

האחרונים היו מובאים למאפיה ומוכנסים לתנור החם עד קבלת צבע זהוב מתאים לשיווק.

 

תמונות :