הדרים

הפרדס בצור משה

 

הכל התחיל  כפרדס נטוש שהוזנח למדי בתקופת מלחמת העולם השניה .

בתחילת שנות החמישים חולק הפרדס הנטוש בין מספר חברי מושב ששמותיהם עלו בהגרלה,כל זאת,במסגרת הקצאת חלקות ״ב״ להשלמת היחידה המשקית. 

יתר המשקים קבלו השלמת קרקע באזורים אחרים .

 

עד תחילת שנות החמישים התבססה רוב החקלאות מפלחה וגידולי שדה.באותה תקופה ענף הפרדס קיבל תנופה כגידול מבטיח . אירופה החלה להתאושש כלכלית אחרי מלחמת העולם השניה ואותו תפוז מפורסם ״ התפוז של יפו״ או השמוטי מוטציה של הזן הבלדי הפך למבוקש יותר ויותר. 

 

תאוצת הגידול בענף ההדרים לא פסחה על מושב צור משה.שטחים נרחבים ניטעו

רובם בזן השמוטי חלקם ניטעו בקלמנטינות שטעמו לשוק הישראלי והפכו ללהיט.

בקרקעות השוליות כלומר באדמות הכבדות והנזז ניטעו אשכוליות וולנסיה.

האגרוטכניקה הייתה פרימיטיבית יחסית להיום הטיפול השוטף בפרדסים היה עתיר

עבודה ההשקיה התבצעה בגומות ע״י צינור גומי והעשבים נוקשו בטוריות ,

מיכלי הקטיף היו ״בוקסות״ אותם ארגזי עץ כבדות שהכילו כעשרים ק״ג פרי

אותם סחבו בידיים או ע״י סוסים אל רחבות האיסוף.

 

עד תחילת שנות השישים רוב קרקעות המושב ניטעו בהדרים היבולים עלו בקצב

מהיר והטיפול בפרדס ובעיקר הקטיף והשיווק דרש אירגון מיוחד עד כדי כך

שועד האגודה מינה רכז ענף הפרדס.

 

זהו הגידול היחיד במשך קיומו של המושב שהתמנה לו רכז, דבר המעיד על

משקלו הרב של ענף הפרדס באותה תקופה. בשנות השישים רווחה מסורת של גיבוש

קבוצות קטיף מקרב חקלאי המושב נשים וגברים היו קוטפים בחדווה רבה על פי

סדר ומכסות קטיף , בכל יום נדדו הקבוצות הללו מחלקה לחלקה עד שהושלם

הקטיף, הפסקות האוכל התבצעו בפרדס כאשר אנשי הקבוצה הישובים על גבי

ה״בוקסות״ חולקים את ארוחתם עם חבריהם.

 

השיתוף והעזרה ההדדית שהם בעצם אבני היסוד של תנועת המושבים באו לידי

ביטוי בצורתם היפה ביותר באותה תקופה.

הזנים המיועדים ליצוא שווקו לבתי האריזה של הקבלנים המורשים כגון תנובה

אקספורט יכין וקרני . 

זנים שיועדו לשוק המקומי כמו קלמנטינות ודנסי מוינו בתחנת המיון שמוקמה

בתחילה בפחון בסמוך לצרכניה ואחר״כ הועברה למבנה המאפיה הנטוש .

 

האגרוטכניקה השתכללה ההשקיה הפכה לקבועה ואוטומטית את  הטוריה החליפו

חומרי הדברה את עבודת הכפיים הקשה החליפו הטרקטורים אבל קרנו של הפרדס

ירדה, חקלאי צור משה זיהו מהר את ירידת רווחיות הפרדס, עליית מחיר המים

והורדת מכסת המים המשקית האיצו את עקירת הפרדסים. 

הפרדסים שכיסו את רוב המרחב בין גאולים לכביש ״4״ חוסלו למעשה פרט לאיים

בודדים של חלקות הדרים שנותרו כאנדרטה לענף מפואר זה. 

 

 תמונות :