הגן הראשון

הגננות דרורה אשכנזי-טולדו ויהודית נגרין-אלקלעי, בנות המושב, מספרות

על ראשיתו של גן הילדים בצור משה בראשית שנות ה50.

 

מספרת יהודית: "כשאני בת 17, מופיעים בבית הורי שני חיימים- חיים עמר ז"ל וחיים פרחיה ז"ל, פניהם פורחים ובפיהם שאלה ובקשה שלא ניתן לסרב לה. כך אמרו: את יכולה ללמוד אחר הצהריים בסמינר לגננות ובבוקר לעבוד בגן ביחד עם דרורה כגננת.
המבנה שהוקצה לנו כלל שני חדרים, מטבחון ושירותים משותפים, וגם חצר ענקית ללא גדר. המבנה נמצא במרחק כ100 מטרים מהגן הנוכחי.

ומעכשיו זמן להתארגנות, לריהוט, מי שישמע?
אוסף של גרוטאות שאספנו במו ידינו, בתקופה של חסך גדול וצנע.

אני לא זוכרת את המילה תקציב.
הילדים אכלו לחם שחור מרוח בריבה, מרגרינה או ממרח שוקולד תוצרת בית. בגן היו מעט מאוד משחקים ומעט מאוד ספרים, וכל ספר החזקנו ביראת קודש והרבה אהבה. דרורה קיבלה את קבוצת הבוגרים בני ה4 ואני את בני ה3.

כל יום יצאנו עם הילדים לטייל בטבע, לראות את לבלוב הפרחים בעונות השונות, לצפות בציפורים, ולחפש צבים, קיפודים, לטאות ועוד מיני בעלי חיים.

 

קבלות השבת נערכו באותה מתכונת עד היום.

והימים ימי צנע- מדינה  שבדרך- לקום כל בוקר מחדש עם שיר חדש בלב, המון רצון לעשייה, שליחות וחלוציות, תחושת גאווה על כך שאנו בונות את המדינה, ומחנכות את אזרחי העתיד.

משנת 1948, עם העלייה הגדולה, קלטה המדינה עולים מכל קצוות העולם. קבוצות הילדים בגן גדלו- בתחילת אותה תקופה בגן היו בין 5-10 ילדים, ובשנות ה50 הגן כבר מנה יותר מ40 ילדים.

וגם דורה שלנו הייתה אז תלמידה בגן, וגדלה לאור הערכים, אהבת הטבע, אהבת האדם, אהבת הזמר העברי, וריקודי העם.

 

אי אפשר לספר על גן הילדים בצור משה מבלי להזכיר את רחל גרציאני ז"ל,

מאבני היסוד של גן הילדים ומנהלת בית הספר היסודי. אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה.

וכמובן גם את עליה הגננת.

 

 תמונות :