מחמור נושא מים לבאר הראשונה
בימיו הראשונים של המושב נהגו להביא את המים בדליים, מקדימה, על גבי חמור.
מאת סיפורה של יהודית נגרין אלקלעי
המים חולקו בבתים בדליים - ממש במסורה,
את המים ייבא חיים ז"ל הגדול שבין האחים.
מורה דרך, דוגמא למופת לכולנו בלקיחת אחריות, אבא היה נועץ בו בדברים של גדולים.
לחיים עגלה וסוס על גבה היה מעמיס חביות מלאות מים שאותן מילא במושבה קדימה,
הממוקמת מדרום למושב מעבר לוואדי, אני מאמינה
שבמורד הוואדי והעליה בו חלק נכבד מהמים בוזבז.
מאת סיפרו של משה אבן עזרא
בשלהי שנת 1939 הוחל בקידוח הבאר הראשונה ( מקומה בין המשקים של
החברים משה אסא ומשה חולי ) הקידוח הצליח למעלה מהמשוער ובבדיקה
הראשונה הופקו 400 מ"ק לשעה. רגשי אושר ושמחה אחזו בכולם. שירה וריקודים
נמשכו עד אור הבוקר, והמילים " ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה" הדהדו
באוויר כל הלילה.
לאושר לא היה גבול הנה סוף סוף מתגשם החלום.
לכבוד המאורע פתחה ועדת המטבח, כמה קופסאות "בוליביף" שהיו שמורות לאירועים מיוחדים.
כולם היו "שיכורים" מהמים ששאבו במו ידיהם.
מאת יוסף צדיקריה
באמצע שנות ה- 60 קיבל החבר יצחק צדיקריה תפקיד ע"י המזכירות להיות אחראי למפעל המים. היה צורך כל שעתיים (גם ביום וגם בלילה) לעבור לביקורת בארבעת הבארות ששאבו את המים מהאדמה,
לווסת את הלץ לסבירות נורמלית בהתאם לצורך .
כל זאת רגלי לאורך ולרוחב של המושב.
בשנת 1968 רכש המושב טרקטור מסוג "פורשה" וניתן לו כדי שיהיה נייד ומהיר יותר.
מאת שובל בן ארי - "צור משה"
בעיית המים הולידה בעיה נוספת:
חברת החשמל התכוונה לגבות סכומים גבוהים עבור החיבור לבאר.
לבסוף נחתם הסכם בו הארגון התחייב לחברת החשמל עבור שימוש
מינימאלי בחשמל בסך 500 לא"י לתקופה בת שלוש שנים.
אולם זה לא היה הקושי האחרון: אמנם נחפרה באר בשנת 1939,
אך לא הייתה במושב בריכה כך שהיה צריך להניע את המשאבה מספר פעמים ביום.
חוסר אינסטלציה זה גרם לעלות יקרה במיוחד של המים – פי שניים וחצי יותר.
כמובן שהשלב הבא היה ללחוץ על בניית בריכה במושב...
הבריכה לבסוף הוקמה בסיוע מימונה של אגודת "לשדה".
מאת דר' מיכל אורן
למוסדות המתיישבים נראה היה שהדרך החסכונית יותר לפתרון בעיית המים
לא היתה העברת צינורות מקדימה, אלא קידוח.
אולם, אישור העניין נדחה ונדחה, כנראה בשל מכשולים ששמה קק"ל,
מה שגרם הוצאות גדולות לארגון והקשה על חיי חבריו. באביב 1938
כאשר היו במקום 25 חברים (הצריף הוכפל בגודלו) ואי פתרון בעיית המים
מנע הבאת עוד 20 משפחות להגברת תחושת הביטחון, ועיבוד כל
הקרקעות שנקנו עבור היישוב, הוחל בקידוח.
בשנת 1939 נמצאו מים (70 מע"ק לשעה, טובים רק להשקיה וניקיון)
אך עברו חודשים עד חיבור הבאר למקור חשמל ובריכה עדיין לא נבנתה
כך שלא ניתן היה לנצל את המים. במשך כל הזמן הזה המשיכו החברים
להביא יום יום מים מקדימה.
חברת החשמל הודיעה שהיא מוכנה לחבר את הבאר,
אולם דרשה התחייבות לחוזה לשלוש שנים לקבלת חשמל בסך של
150 לא"י לשנה, וקבלת ערבות מתאימה. לפי חשבון המושב, הוא לא יוכל
להשתמש בכמות מים כזו שתוכל לשאת תשלום גבוה זה. אלא, אם הייתה
מסודרת אינסטלציה על שטח של 200 דונם. בסוף נכנע המושב לתכתיב
והתחייב בחוזה עם חברת החשמל לשלם מינימום 500 לא"י לשלוש שנים ו
מסירת התחייבות בנקאית על סך 300 לא"י לכל התקופה.
סידור מכון המים אמור היה לעלות כ-700 לא"י. את מימון הבריכה נתנה
אגודת "לשדה"- 550 לא"י אולם, הסוכנות דרשה ממנה גם לממן את הנחת
צינורות ההשקיה לגן הירק ובזה היה מותנה מתן הלוואות שהמושב ביקש
מהאגודה לזרעים, זבל ומים לדונם גן ירק לכל מתיישב. כיוון שלא קיבל הלוואות,
נמצא במצב קשה יותר ויותר. הוא היה אמור, לדבריו , לקבל תקציב השקיה
של 1,200 לא"י שכבר אושר על ידי הסוכנות, ל-12 דונם סה"כ בכל המושב, ו
לא ברור היה מדוע היא מעכבת את סידורי ההשקיה ומצילה את המצב הקשה.
המושב העריך שהסיבה הייתה שהיא ניסתה על ידי כל ללחוץ על
אגודת "לשדה" שתיתן יותר כסף.
אך אגודת "לשדה" הפסיקה לתת כסף מחמת סכסוך וניתוק יחסים עם המושב.
המושב שיווע לסידורי השקיה לפחות של 20 דונם,
בהתחשב בכך שהיו בו כבר 27 משפחות.
ניתוק היחסים עם "לשדה" נבע מכך שבהגיע 30 איש מפעיליה לטקס הנחת אבן הפינה
לבריכת המים אותה היא מימנה, התפלאו מאוד לראות על טנק המים את הדגל האדום
מתנוסס ליד דגל הלאום. לא עזר שמזכיר המושב הסביר שחבריו חברי הסתדרות ו
כך נהוג בחגיגיות וטקסים. האורחים היו עוינים וחזרו כלעומת שבאו.
כיוון שהמושב לא נכלל בתקציבי המחלקה להתיישבות וקרקעותיו עובדו עיבוד
אקסטנסיבי בלבד, נחוצה הייתה עזרת "לשדה" בסידור לפחות דונם אחד מושקה
לכל משפחה ולפחות בינתיים , עד יעבור זעם , סיוע מצד ההסתדרות.
ואכן, אברהם הרצפלד, שעמד בראש המרכז החקלאי , התערב וביקש את סליחת
דוד פלורנטין והאישים האחרים וניסה ליישר את ההדורים כדי לזכות בתמיכה
הנכספת לקראת העונה החקלאית הבאה.
הוא גם דיבר קונקרטית על תרומה של 120 לא"י שיהודי יוגוסלביה שלחו כתרומה
לצור משה לבניית מרפאה וביקש להמיר את הייעוד לחקלאות.
תמונות:
- בריכת המים הראשונה
- בריכת המים ליד בית הספר
- הדרך ממגדל המים לרחוב פלורנטין הבית השמאלי מטרני ולידו אליהו
- הנחת צינור המים
- חנוכת בריכות המים
- מגדל המים והמזכירות מתחתיו
- מגדל המים עם מבנה המאפיה לימינו ומאחריו מבנה בריטי עגול
- מגדל המים
- מגדל המים עם מבנה המזכירות הראשונה
- מתחם בריכות המים
- קדוח הבאר הראשונה
- מתחת למגדל המים עם שבתאי עמר
- חיים עמר בתעלת השקיה בפרדס
- 11.4.1938 מכתב למרכז החקלאי בנושא מים באדמות שופה