הצרכניה

מאת לאה קבליס

 

הצרכנייה הייתה רכוש המושב והמושב שכר עובדים מתוך המושב ומחוצה לו שיתפעלו את הצרכנייה.

העובד הראשון היה חבר נגרין- "קוצו" , אני הייתי בת 15 וחצי וחיפשתי עבודה כדי לעזור בפרנסת הבית, התחלתי בשנת 1958 בצרכנייה.

המכירה הייתה על הדלפק ארוך (במקום בו נמצא הלחם היום), היה לי כסא ומכתבייה , הייתי כותבת בפנקס, שאפשר היה לתלוש את דפיו, מה מבקשים הקונים. הייתי עושה את חשבון הקנייה בראשי כמובן, מסכמת, מקבלת כסף ומחזירה עודף. את הדף הכתוב הייתי מניחה  על מסמר. היה מגיע חבר נגרין , תולש את הדף האחרון ומביא לקונה, לפי הרשימה את כל המצרכים.

מאחורי הצרכנייה היה מחסן, בתוכו הייתה חבית שמן.

 

היה צריך להעביר את השמן לכלים ולהכניס לצרכנייה. בכל בוקר היו נכנסים ניסימיקו (ניסים כהן) ומורדולה, אחיו, לצרכנייה. הם עבדו במחסן התערובת הסמוך. הלכו בבוקר למאפייה, קנו פיתה גדולה והיו מבקשים ממני למרוח שמן על הפיתה. הם קנו גם גבינה בולגרית (סירינה) והיו מוסיפים זיתים ופלפל שחור. זו הייתה ארוחת בוקר שלהם מדי יום. מאז ועד היום אני קוראת לפיתה עם שמן וגבינה – הסנדביץ' של מורדולה.

 

המצרכים הגיעו בשקים. סוכר, קמח, אורז. מי שביקש קילו קמח, ארזו לו בנייר ואחר כך בנייר חום (שקיות ניילון וודאי שלא היה ).

במקום בו נמצאות היום הקופות, עמד מקרר נמוך, לשם הוכנסו מרגרינה, לבניה, שמנת, גבינה מלוחה וקשקבל. את הקניות עשו במשאית של המושב בה נהגו גורפינקל, יהודה שלמה, ואחר כך גם חיים כהן, איציק פרהנג ועוד. הקניות נעשו תמיד בת"א, חלק בשוק לוינסקי וחלק במשביר המרכזי.

 

בערב הגיע אשר דורף, מנהל החשבונות, לצרכנייה, לקחת את כל הכספים שנאספו בקופה ואת דפי החשבון ועשה מאזן. פחדתי מאוד שיחסרו כספים אך בדרך כלל הכל עבר כשורה.

לאחר קוצו עבד בצרכנייה החבר פרץ, שהיה גם רב וחיתן רבים מחברי המושב, ולאחר מכן יצחק אליהו שעבד שנים רבות בצרכנייה עד שעזב לנתניה. כמו כן גם ניסים מיכאל, משה חולי ויעקוב גרציאני.

 

בשנת 1977 לאחר מריבות קשות באסיפה הכללית בנושא הצרכנייה, ולאחר שהתברר שהמושב מפסיד כסף , הוחלט להעביר את הצרכנייה לידיים פרטיות. אני, יחד עם מיכאל וכהן רפאל קיבלנו את הזיכיון, והפכנו את הצרכנייה לסופרמרקט, כלומר, כל קונה יכול היה לבחור בעצמו את המוצרים שרצה ולא היה צריך לבקש מהמוכר את המוצרים. נוספו מוצרים שונים ורבים. סנפרוסט, בשרים ועופות קפואים. קנינו קופה ממוחשבת ומשקל אלקטרוני ולא ידני כמו בעבר.

 

סיפורים פיקנטיים שאני זוכרת:

נתן יוסף, וג'קו משולם היו באים לקנות "בוזה"(שתייה מיוחדת העשויה מדוחן, בעלת צבע בז' וטעם מיוחד, שלא כולם אהבו). ה"בוזה" נקנתה ביפו והיו לה מספר אוהדים גדול במושב.

מריקה אבן עזרא הייתה מגיעה מדי יום ב12:10. אמרתי לה :"מריקה, הצרכנייה נסגרת ב-12:00 ואני צריכה לחזור הביתה". מריקה התנצלה ואמרה שרק עכשיו גמרה לשטוף את הבית ולא עזרו הבקשות . מדי יום הגיעה באותה שעה בדיוק.

לאחר שעזבנו נכנסה מימי אשכנזי. בשנים 1978-1974 עובד נומה שעבד עם אחיו, אילן זרח+עירית כהן ומימי הוזה שעזרו בקופות. עבדו גם מספר אנשים שבאו מחוץ למושב. האחרון בהם היה רפי ולאחריו הושכרה הצרכנייה ל"אלונית".

 

מאת חנה לוי 

 

בשנים 1945-1946 עבדתי אחה"צ במכולת. הצרכנייה נוהלה ע"י חבר פרץ וחבר נגרין (קוצו). חבר פרץ ישב בקופה וקיבל כסף מזומן. הייתה אפשרות לקנות בהקפה. לכל חבר היה כרטיס ושם היה נרשם סכום הקנייה. חבר נגרין היה דואג להביא את המצרכים, היה שוקל או חותך.

חלק גדול מהמוצרים היו חייבים להעביר לשקיות נייר כי סוכר וקמח ועוד מוצרים היו בצרכנייה בשקים והיה צורך לשקול את הכמות הרצויה ולהעבירה לשקיות נייר חומות.המשקל היה משקל מאזניים עם משקולות. עבדתי כשנתיים. העבודה הייתה נעימה מלבד חוסר בשירותים והיינו הולכים אל חדרו של חבר נגרין שהיה ממול.

 

מלבד מוצרי מזון היו בצרכנייה גם כלי אוכל, סירים, כוסות, מגשים. כשהיו חתונות במושב, קנינו בצרכנייה את המתנות ו"חתן-כלה" יכלו להחליף את המוצרים אם לא מצאו חן בעיניהם.

מבנה הצרכנייה היה קטן בהרבה מהיום. מאזור המדפים בהם נמצא הלחם ועד אזור המקררים. ליד הצרכנייה היה משרד, כנראה מזכירות , ושם היה הטלפון היחידי במושב.

 

מאת יצחק אליהו

 

בסוף שנת 1940 קנינו ליפט גדול ששימש לנו כצרכנייה. אני הייתי הצרכן, מחלק מזונות לפי קופונים ומכין תערובת ביד.

ב-1944 בנינו צרכנייה מפחים ובאותו החורף עפה הצרכנייה ברוח ובגשם.

ב-1945 בנינו חדר ראשון לצרכנייה (כיום מחסן הצרכנייה).

בצרכנייה עבדו בנוסף לי החברים: יצחק נגרין (קוצו) והחבר פרץ.