עזרה עצמית ועזרה הדדית
מאת תורה דראל (אסא)
" אם אין אני לי מי לי ? וכשאני לעצמי מה אני "?
אחד הרעיונות החשובים במושבים היה רעיון העזרה ההדדית. איש לא העלה על דעתו וגם לא היה באפשרותו, להעסיק פועלים שכירים. לכן, כשהיה צורך בעזרה , נעזרו החברים איש ברעהו.
אחד מזיכרונות הילדות דלי קשורים לעזרה הנפלאה הזו – שני ההורים חלו במחלה קשה ואושפזו זמן ממושך. עוד באותו היום התייצבו החברים והמשיכו בעבודת המשק עד שההורים התאוששו וחזרו הביתה. גם השכנות עזרו לסבתי בטיפול באחותי הקטנה, מי בכביסה ומי בהכנת מאכלים. כל אחד ואחת עשו כמיטב יכולתם להקל עלינו.
הרעיון המיוחד הזה, התקבל כדבר מובן מאליו, גם אצל הילדים. יום אחד הגיעה אלי חברתי הטובה בשבת בבוקר. הייתי בטוחה, שהיא באה לשחק איתי, אבל היא הציעה שנלך לעזור בקטיף תותים במשק של אחותה הגדולה. כמובן שויתרנו על המשחקים והתייצבנו לקטיף. את הבעת השמחה והכרת התודה לא אשכח עד היום הזה.
בימי שמחה, התייצבו השכנות לעזור בבישול ואפיה.
זכורה לי הכנת המספאן בביתנו, כמה ימים קודם לפני החתונה שלי. כולן הגיעו מוקדם בבוקר . לפני כן אימא הראתה להם בגאווה את ה"אשוגאר", ( הנדוניה שלי ) שהייתה מסודרת על השולחנות בסלון ,כמו בחלון ראווה.
לאחר דברי הלל ושתיית הקפה החלו במלאכה. זו טחנה שקדים וזו כדררה את הכדורים וזו הניחה בגביעי נייר והכל לווה בשמחה ושירה.
גם בימי האבל, כשאיבדנו את אחי יעקב במלחמה, התייצבו השכנות והשכנים לעזרה. לא השאירו אותנו לבד לרגע.
דאגו להביא תבשילים , ישבו לידינו ושידלו אותנו לאכול. סיפרו , הקשיבו, וחיבקו אותנו באהבה ועל כך נאמר
" טוב שכן קרוב מאח רחוק "