למי תודה למי ברכה
"למי תודה למי ברכה ,לעבודה ולמלאכה "
מאת תורה דראל (אסא)
את השיר הזה שרו ההורים בבתי המושב לעתים קרובות.
אולי, כדי לרתום אותנו לעבודה, כי אז עבודת כפיים הייתה , ערך עליון.
אולי כדי לעודד אותנו ואת עצמם
אולי סתם כך, כי זה שיר נחמד ומתנגן.
אבל תארו לכם, שורות ארוכות של גזר שצריך לדלל, חלקה ענקית של מלפפונים שצריך לקטוף, בוטנים שצריכים לתלוש ושורות ביצים שצריך לאסוף
האם היה מתחשק לכם לשיר?
ובכל זאת.. עבודה ועזרה הייתה חובה וגם זכות לכולנו.
ידענו שאם לא נטה כתף לעזרת המשפחה, מצבנו הכלכלי יהיה בכי רע.
כל ערב העלה אבא בפני אימא את רשימת המטלות ליום הבא . והיא כדרכה , בנועם ובתקיפות הטילה על כל אחד את המשימה ליום המחרת
אף אחד לא העז להתלונן, להתמקח או לסרב...
את שיעורי הבית הכנו בין העבודות, כי הרי אי אפשר להשאיר את העופות רעבים, ואי אפשר שלא
לקטוף את המלפפונים בזמן, אחרת יהיו גדולים מדי ולא מתאימים למשלוח.
אני זוכרת שבתקופת המבחנים אבא נהג להעיר אותי לפנות בוקר , כדי שאספיק להתכונן. אבל על העזרה בעבודות המשק אי אפשר היה לוותר
כשהגיע התשלום עבור התוצרת החקלאית, ישבו ההורים סביב השולחן במטבח, כשמבט מרוצה על פניהם תכננו תכנית של זריעה ושתילה לעתיד ושתפו אותנו במה שקורה. הרגשנו חלק ממשפחה מלוכדת וחרוצה. אפשר להגיד תודה לעבודה ולמלאכה