מזרחי משה וחנה
מאת משה מזרחי 12/2014 במלאת לו 80 שנה
נולדתי בשנת 1933 בעיר קסטוריה שבצפון יוון.
אבי ז"ל ליאון מזרחי היה יליד איסטנבול שהיגר ליוון,
ואמי ז"ל אסתר פיצירילו הייתה ילידת קסטוריה.
הייתי השני מבין ארבעת הילדים של הורי.
הראשון- שלמה ז"ל, שהיה בוגר ממני בארבע שנים והיה בזמנו חבר במושב צור משה.
אחרי הייתה אחותי רבקה, הצעירה ממני בארבע שנים ונשואה
גם היא לחבר המושב יוסף שלם.
הרביעי, ג'קו מזרחי ז"ל, גם היה חבר המושב בעבר.
ביוון אבי עבד כמורה בבית ספר בקסטוריה,
שם הייתה קהילה יהודית מסודרת, שאחדים מאנשיה
עלו לארץ ישראל עוד בשנות ה30
והיו ממייסדי צור משה בתקופת חומה ומגדל.
במלחמת העולם השנייה, כשיוון נכבשה בידי הגרמנים,
פינו הגרמנים את כל יהודי קסטוריה ברכבות משא
למחנה אושוויץ- בירקנאו שבפולין.
אך אותנו, הורי ואחי, הפרידו ושמו במחנה ריכוז בשם
"פבלו מלה" בתוך יוון, סמוך לסלוניקי,
ולא נשלחנו להשמדה יחד עם שאר חברי הקהילה,
מאחר ולאבי הייתה אזרחות תורכית.
החוזקנו כאסירים במחנה הריכוז כשנה, עד לשחרור יוון בידי
בעלות הברית וסיום המלחמה, וכששוחררנו, נשארנו לגור בסלוניקי.
לא רצינו לחזור לקסטוריה כי לא נשארו בה יהודים.
אל סלוניקי חזרו יהודים ניצולים מעטים ונוסדה בה קהילה יהודית פעילה.
נפתח מועדון יהודי, שם חגגו לנו בר מצווה משותפת, יחד עם עוד 12 נערים.
אבי עבד בג'וינט, וב-1946, אחי שלמה, שהיה אז בן 16,
עלה לארץ ישראל לבדו והתיישב בקיבוץ אפיקים,
שם גם התגייס לפלמ"ח ולחם במלחמת השחרור.
הורי, אני ואחי הקטנים עלינו לארץ ביולי 1949.
נשלחנו לגור במעברת באר יעקב, שם קיבלנו אוהל למגורים.
כעבור כ-3 חודשים החלה תקופת הגשמים,
ותנאי המחיה באוהל היו קשים מאוד.
אבי החליט לא להמתין, אלא לחפש מושב בו נוכל לגור.
הוא התעניין היכן מתגוררים יוונים במושבים ,
ונאמר לו כי ישנם יוונים בטנטורה, בצור משה ובנווה ימין.
הוא נסע כדי לבקר בישובים, וכאשר הגיע לצור משה פגש את תלמידיו
לשעבר מבית הספר בקסטוריה, ונאמר לו כי יש במושב משק למכירה.
אבי קנה את המשק מכספו.
משק שהיה בו בית קטן שבנתה הסוכנות היהודית, שהכיל רק חדר גדול
אחד המחולק לשניים ללא דלת הפרדה.
פינת הבישול, עשויה מפחים, הייתה מחוץ לבית,
במקלחת היו רק מים קרים, והשירותים היו במרחק 50 מטרים מהבית,
בתוך הרפת- בור חפור באדמה ובתוכו חבית. וכך עברנו לחיות כאן.
למרות שלפני כן מעולם לא עסקנו בחקלאות, קנינו ספר הדרכה
וזרענו בשטח המשק ירקות מכל הסוגים.
הצלחנו בגידולים, וכמו שאר חברי המושב שיווקנו את התוצרת לתנובה ולשוק הסיטונאי.
פעמים רבות הודיעו לנו שהסחורה לא נמכרה ונזרקה,
ולאחר שתי עונות הבנו כי קשה להתפרנס מחקלאות. לכן,
החלטנו למצוא עבודה מחוץ למשק.
אבי החל לעסוק כמורה במעברת פרדסיה, ולאחר מכן עבד כמנהל חשבונות,
ואחי שלמה מצא עבודה כמדריך-חקלאי במושב בפרוזדור ירושלים.
אני בן ה16 עבדתי כפועל במשתלת "אילנות" ובפרדסי קדימה.
אחי שלמה קנה פרידה במושב נהלל, הביא אותה ברכיבה לצור משה,
ואני התחלתי לעבוד איתה בחריש ועיבוד משקים של אחרים.
כמו כן, לאחר זמן מה התחלתי לעבוד על טרקטור בחברת "מהדרין".
לצבא התגייסתי בגיל 19, לאחר שקיבלתי דחיית שירות בכדי
לסייע להורי בניהול המשק.
שירתתי בפלוגת תובלה ונהגתי בכל סוגי הרכב שהיו בפלוגה.
עם שחרורי מהצבא עבדתי כנהג משאית שכיר.
חסכתי 1000 לירות וקניתי משאית לעצמי.
התקבלתי לעבודה בסוכנות היהודית, לה היו מחסנים בצור משה,
במקום בו נמצאת כיום שכונת "הבוסתן".
הובלתי ציוד מהמחסנים לכל המעברות בארץ, כמו צריפונים, בדונים,
מקלחונים, מיטות סוכנות וכל דבר נחוץ.
אחרי תקופה קצרה נשלחתי מטעם הסוכנות לספק מים להיאחזות נח"ל,
ביישוב על גבול ירדן הנקרא נחושה.
הייתי ממלא מים בטנקר בבית גוברין, ונוסע לנחושה בדרך לא
דרך ובליווי שני חיילים, בשל ריבוי תקיפות הערבים באיזור.
במשך 7 חודשים הובלתי להם מים מדי יום, עד שחוברו לצנרת.
את הכסף שחסכתי השקעתי במניית "אגד".
התקבלתי לאגד בשנת 1956 בסניף לוד, ושם גם פגשתי את חנה,
אשתי לעתיד, שהייתה תושבת כפר הנוער בן שמן.
בשנת 1960 התחתנו חנה ואני בחדר האוכל המשותף שבבן שמן.
כל מושב צור משה הוזמן, וחברת אגד הקצתה לי שני אוטובוסים
ללא תשלום כדי שאוכל להביא את חברי המושב לחתונה.
לאחר החתונה עברנו לגור בנתניה, וכעבור שנתיים ב-1962
קניתי משק בצור משה. שיפצתי את בית הסוכנות העלוב שהיה בו.
ב-1965 יחד עם חנה ושני בנינו הקטנים, אריק בן הארבע וחגי התינוק,
עברנו לגור בצור משה. בתי אלה נולדה כבר במושב.
הייתי הראשון במושב לקבל מכשיר טלפון.
עד אז היו טלפונים רק במזכירות.
אוטובוס מנתניה היה מגיע רק פעמיים ביום,
וזאת ישירות לצרכנייה ובחזרה.
הצלחתי לסדר כי האוטובוס יכנס מהכניסה
הראשונה ויאסוף נוסעים עד לכניסה השלישית למושב בתחנות בדרך.
לאחר מכן, גם בפרדסיה ביקשו כי האוטובוס יעבור אצלם
וכך נוצר הקו פרדסיה-צור משה- גאולים.
עבדתי באגד באזור נתניה ובקו צור משה בפרט כ-3 שנים,
ובשנת 1987 פרשתי לגמלאות.
במשך כל שנות עבודתי באגד החזקתי גם משק חקלאי פעיל
בו עבדתי בזמני החופשי ובעזרת אשתי וילדי.
גידלתי קלמנטינות מיכל ואבוקדו, ליצ'י וקרמבולה
וכמו כן החזקתי וטיפלתי בכ100 כוורות דבורים.
כאשר יצאתי לפנסיה, הציעו לי עבודה בהדרכת תיירים יווניים
שמגיעים לארץ בהפלגות לסיורים במקומות הקדושים לנצרות כמו
ירושלים, בית לחם ונצרת. מאחר ואני דובר יוונית היטב לקחתי את
העבודה ועבדתי בחברת הספנות מנו וכספי בהדרכת תיירים כ15 שנים,
עת הפסקתי את עבודתי מטעמי בריאות.
חזרתי לעבוד ולטפח את המשק, שעבודה בו לא חסרה.
עיבדתי אותו לבד וללא פועלים קבועים, עד שנשברתי בשל
הגניבות החקלאיות החוזרות ונשנות.
כיום אני משגיח מעט על פארק אתונה שבגבעת משה.
נהנה מטיולים ומפגשים עם חברים ומ-5 נכדים ,
שאוהבים אותי מאוד.