טולדו לאון וליזה

לאון 9.3.1906 - 29.1.1979

ליזה 1.2.1912 - כח ניסן תשנו 1996

 

מפי סמי טולדו

 

 ליזה (לבית אשכנזי) ולאון עלו לישראל מבולגריה ב- .12.1948

עם הגעתם לארץ הגיעו לצור-משה בעקבות דודי שבתאי טולדו והתיישבו בו

כחלק מהרחבת המושב שנוסד כ-10 קודם לכן.

משפחתי(הוריי  סבתי אחי ואנוכי) מגיעים לישראל כאשר הורי בסביבות גיל 40

מטופלים בפעוט כבן 3 ואחי מורדי ז"ל שהגיע חודשים אחדים קודם לכן במסגרת עלית הנוער לכפר גלעדי.

 

משפחתה של אמי עלתה לישראל בשנות השלושים(הורים  2 אחים ו2 אחיות אמי שהייתה נשואה אז נשארה עם אבי בעיירה פרובדיה בבולגריה.

משפחת אבי דודי שבתאי היה היחיד שעלה לארץ בשנות השלושים ולאחר גלגולים שונים הגיע לצור-משה בשנות הארבעים והצטרף לגרעין עולי יוון שיסד את המושב זמן קצר קודם לכן.

 

בהגיעם למושב נקלטת משפחתנו אצל משפחת עמר אידה וחיים- משוכנת בבית

אימון לאפרוחים יחד אחיו בן ציון טולדו ובנותיו שהגיעו אף הם  לצור-משה,

אך עזבו לאחר זמן לא רב.

 

בתקופה זו התנאים הכלכליים קשים ,במגורים זמניים כאשר החלקות החקלאיות

המיועדות  להיות משקנו עוד לא נמסרות, נאלצים ההורים לעבוד  כעובדים  שכירים

בחקלאות במושב  ויישובי הסביבה.(זאת ללא רקע וידע בעבודה חקלאית).

 

עם בניית הצריפים השבדיים למגורי קבע והקצאת החלקות החקלאיות מתחילה

העבודה להקמת המשק החקלאי. בעבודה קשה לאורך שנים רבות בשיתוף

כל בני הבית מוקם המשק.

לצורך פרנסת המשפחה, לצד הקמת המשק עבד אבי שנים ארוכות בעבודה

שכירה הן במושב והן מחוצה לו.

 

לאורך השנים התחלפו הגידולים החקלאיים מירקות לפרדס ללול ופרחים .

גם אחי  מרדכי  הצליח אף הוא לרכוש משק במושב.

חיי שזורים מיומי הראשון בארץ במושב צור-משה , כאן חונכתי ולמדתי מגיל גן עד

לבגרות לצד עבודה ושותפות מלאה בעבוד במשק החקלאי.

 

בשנות השישים נשאתי לרינה בת המושב כאן בנינו את ביתנו כבנים ממשיכים במשק הורי

וכאן נולדו ארבעת ילדינו  יהודה ,אבירם ענבל, ליהי ,

ונכדנו שכולם גרים בצור-משה דור חמישי במושב.

 

עד יציאתי לגמלאות ב-2013 היה המשק החקלאי מרכז החיים והפרנסה

של משפחתנו לצד עבודתה של רינה כמנהלת חשבונות במרכז

האקדמי רופין עד לפרישתה לגמלאות.

שנים ארוכות עד היום היה המושב חלק בלתי נפרד מתהליך הגיבוש

הרב דורי של משפחתנו בצור-משה.

 

כתב: סמי טולדו

 

מפי סמי טולדו