המתיישבים הבולגרים
מאת סמי טולדו
כידוע נוסד מושב צור משה ע"י חלוצים צעירים יוצאי יוון בספטמבר
1937 ערב יום הכיפורים.
בראשית שנות הארבעים מצטרפים לחבורת המייסדים ראשוני החברים
"הבולגרים" אברהם אשכנזי, משה אסא, מיטרני ניסו,
מרקו לוי ובנו יעקב (ג'קו) לוי , מיטרני מוני, שאול לוי,
שבתאי טולדו, יצחק לוי, אברהם ברכה.
ההרחבה המשמעותית של האגף הבולגרי במושב מתרחשת לאחר
הקמת מדינת ישראל. בין החברים המתיישבים בתקופה זו נמצאים
קבוצת חיילים משוחררים: אלקוסר(קציר) שבתי, לופו רפאל, אברהם מרכוס,
אברהם לוי. ועולים חדשים בעיקר לוי צ'יצ'ו וויקטוריה, סורג'ון, דקלו, ורון,
סלומונוב שלמה ומתי, טולדו בן ציון ובלנקה, יום טוב יוסף וסוזי,
כהן לאון ומילכה, אשכנזי יצחק ובקה, בן ארויה , משולם ג'קו וקרולינה,
טולדו לאון וליזה, מוסקוביץ ברקו ורני, אקריש גבריאל ורוזה,
אלעזר ג'קו (הקצב), מכאל ניסים ושנקה,בנבנישתי סטרצ'ו, נתן יוסף וברטה,
משיח ז'ק ומילכה, אליעזר אברהם ותמרה, אשכנזי ניסיםם ומטי, ורסנו,
דז'לדטי יצחק וסוזנה, ביבס, פרנסס ניסים ולילי(הסנדלר).
יהדות בולגריה רובה ככולה עוזבת את בולגריה ועולה למדינת ישראל.
חלקה פונה להתיישבות העובדת מצטרף למושבית קיימים
וחלקם מקימים יישובים חדשים.
צור משה בין המושבים שבאופן טבעי, מאופי הרכבו הדמוגרפי,
קולט משפחות מהעולים החדשים להתיישבות במושב.
בשונה מהחלוצים מייסדי המושב, העלייה החדשה היא עלייה
והתיישבות של משפחות מטופלות בילדים
(ההורים בשנות הארבעים לחייהם) ולעיתים סבים וסבתות.
לרובם ככולם אין שום ניסיון בעבודה חקלאית.
מרבית הנשים כלל לא עבדו מחוץ לבית בבולגריה כך שלקליטה
בסביבה חדשה מתווספים קשיים כלכליים ומשפחתיים.
חלק מהמתיישבים החדשים מגיעים למושב לאור הכרות קודמת עם
חברים ותיקים וחלקם מגיעים בחיפוש דרכם בארץ החדשה
במושב שבו רבים דוברי בולגרית.
באותה תקופה מתווספים למושב שטחי קרקע נוספים,
רשת ההשקיה מתרחבת.
העולים שבתחילת הדרך לנו במבנים ארעיים ובמבני משק של
החברים הוותיקים מתחילים לעבור למבני קבע-
צריפים שבדיים שמוקמים ע"י הסוכנות.
במקביל לעבודה קשה מחוץ למושב לפרנסת המשפחה מתחילות
המשפחות החדשות בבניית משקם החקלאי.
מדינת ישראל הצעירה שרויה במצב כלכלי קשה- תקופת הצנע-
וגם המציאות הכלכלית במושב קשה.
רבים מהנקלטים החדשים, הן יוצאי יוון והן יוצאי בולגריה,
לא מסתגלים ובעיקר עקב חוסר הניסיון בעבודה חקלאית.
התחלופה במושב בקרב העולים רבה עד להתייצבות במשך השנים הבאות.
שפת הלדינו מסייעת לחיבור בין החברים יוצאי יוון ויוצאי בולגריה.
הן חיבור חברתי והן חיבור בסיוע והדרכה בהקמת המשקים החדשים.
לימים האינטגרציה בין "הבולגרים" ל"יוונים" במושב מלאה.
ברבות השנים ממלאת ההרחבה הבולגרית תפקיד מרכזי בפיתוח
המושב, עיצוב תבניתו החברתית והכלכלית.